וישב, עליה של שבת קודש, מלכות בשבוע

וישב, עליה של שבת קודש, מלכות בשבוע. ברא' מ,כג: "ולא זכר שר המשקים את יוסף, וישכחהו".

שבע, לשובע, יפול צדיק וקם. גם יוסף, את שלמותו שבחנו בימים האחרונים, זקוק לטעות וליפול, במעין פתיחת שערים לתודעה יותר גבוהה. לא רק מההצלחה לומדים להיות מחוברים לבורא עולם: גם מתוצאות הסטיה והטעות, יותר ויותר ככל שהן נהיות יותר שקופות וברורות, לומדים ונתקנים, והכל לטובה. יוסף אמור היה לשהות עשר שנים בבית הסוהר, והנה לו עוד שנתים נוספות. על מה? על כך שפעמים בקש משר המשקים, ישועתו הוא בשר לו, שיזכירנו לפני פרעה, שיועיל לשחרורו. 

ומה רע בכך, אפשר לשאול. הרי נראה מהנכון אשר ישתדל האדם לישועתו בדרכי הטבע, ויתפלל לה', וה' יצליח בידו. ונכון הוא לע"ד לאדם אשר הבורא מהוה לו הנחיה וכיוון וגבול ותקוה, ועדיין, עצם חייו, לפי איך שהוא חווה אותם, מתנהלים בחול, לפי חוקי הגשמיות והטבע. וה' בודק את הצדיק כחוט השערה, דהינו, שכפי שנהיה האדם מודע ביתר עומק ופירוט להויה, וכפי שמעדן יותר ויותר את מפעלו על פני המצוי, הסטיה הכי קטנה נעשית יותר ויותר חשובה, כי הפגם אשר יווצר ממנה ישפיע יותר ויותר למעלה וסביב. ויוסף הצדיק הגיע למעלה רוחנית בה אשר הוא יקבע ויכוון בלבו, ה' יעשהו לו ויצליחו, ללא התערבות ידי יוסף במעשה בכלל. אז, מה יש לו לערב את ידיו, את כח המעשה שלו, בהליך גאולתו? מכיון שבקש משר המשקים פעמים, ישב עוד שנתים בבית הסוהר. על כך שלא שיך שתבוא גאולתו כי אם מה' ממש, "ולא זכר שר המשקים את יוסף" = 1816, שלא יעלה ליוסף חשש שמא הוא עצמו בכישרונו ובעמלו עשה גאולתו, כי אם יתחזק עוד באשר הכל מא-להים (ש"ב ד,ט) "אשר פדה את נפשי מכל צרה", ויחזור בתשובה על רוח השטות וקטנות האמונה אשר הובילו אותו לסמוך על כל אשר יהיה מלבדו ית'; ומול הערפל אשר החל להאפיל את תודעתו, יתחנן בתוך לב נרעד: (תהי' פג,ב) "אל תחרש ואל תשקט, א-ל". 

כי זה כאילו "שר המשקים" = 995 יושב (ש"ב יא,ט) "פתח בית המלך" לפתותך בדרך. הרי אל המלך אתה בא בבקשה ותחינה, אבל אתה מוצא את השומר בפתח הארמון ואתה כל כך זקוק לשפוך את לבך שאתה נופל לפניו, ומתחנן (ברא' מא,מו) "לפני פרעה מלך מצרים" על מה שרק ה' יתן כי (יש' מה,יז) "ישראל נושע בי-הוה" בלבד, וכל סטיה מגרעין האמונה אל השומרים אשר סתם יושבים בפתח הארמון למיניהם, רק מחלישה ומעכבת ישועת ה' הקרבה ובאה.

על כן, חסד גדול מאת ה' הוא ששר המשקים לא זכר את יוסף כשחזר לשרת את פרעו, ועוד, להבא, "וישכחהו" = 355, כי רק "בורא עולם" יזכרהו ואין יאה לו אשר יבואו רחמי (ברא' מא,ד) "פרעה" תחת שלו. ויוודע ליוסף שוב אשר (ש"א יח,כב) "הנה חפץ בך המלך" ולא בעקבות התיווך של כל אדם, אלא ביושר, ממידת השלום אשר בך. 

צרות תבואנה על הצדיק אך להרחיב לו, לחדד בשכלו (ירמ' מט,ל) "מחשבה" והשגה ישרות, מתוכם יתיצב לומר (תהי' ה,ב) "אמרי האזינה י-הוה" כי אנא בעי למהוי עבדא דקודשא בריך הוא, שאני רוצה להיות עבד רק של הקב"ה ולא עבד של עבדים, (איוב כז,ג) "ורוח א-לוה באפי" לומר אשר ה' יצליח לי, כי אך (דב' כח,מז) "בשמחה" אהיה בכל אשר אהיה.