יום חמישי, 11 בדצמבר 2014

וישב, עליה ו, יסוד בשבוע

וישב, עליה ו, יסוד בשבוע. ברא' לט,כג: "אין שר בית הסהר ראה את כל מאומה בידו, באשר י-הוה אתו; ואשר הוא עשה, י-הוה מצליח".
כמה פסוקים אחורה (לט,ג), פוטיפר ראה שכל מה שיוסף עושה, ה' מצליח בידו. יוסף הוא העושה, ובשלמות עשייתו רואים בברור אשר ה' הוא המצליח. והנה עוד נסיון חדש נופל על יוסף, עוד שלב בתיקונו והכנתו לגדולות אשר חלם. כמו גל ענק הקם פתאום ומוחק עיירה שלמה מעל החוף, בה רק כמה דקות קודם התקימה שיגרה כטבעה ולאחר הגל הנה שממה ושברי זכרונות, כך עברה על יוסף הפיכתו, ראשית מנסיך אצל אביו לעבד במצרים, ועוד מעבד לאסיר; ומשם, היד תהיה נטויה לו. יוסף הסתגל למצב, הצטין כעבד נאמן לאדוניו, מצא חן בעיני כל. עד שנקלט בעיני אשת אדונו, והם חיו בתוך חברה בה שוררת ההפקרות, והיא חפצה בו, ולא תקבל סירוב מפי העבד; והמלכודת, הצעקות, השקרים, הרדיפה, העצירה. ולסוף סתם עוד יום אחד שהפך לחלום בלהות מסחרר, יוסף מוצא את עצמו במוטציה אחרת, במצב חדש: אסיר, בבית הסוהר אשר לפרעה מלך מצרים. וגם למצב הזה הוא מתגמש להסתגל, וגם כאן ימצא חן בעיני כל. רק הבדל אחד בולט לעין בין מה שפוטיפר רואה בו לבין אשר יראה שר בית הסוהר: לראשון ברור שאת אשר יוסף עושה, ה' מצליח בידו. לשני, שאת אשר יוסף נראה שעושה, ה' מצליח, שלא ביד יוסף, לא באמצעות שום השתדלות ממנו, אלא שהצדיק מכוון וכבי' ה' יורה. על נוסחה זו יודה יוסף בהתחלת פרשת מקץ, כאשר יאמר לפרעה שגם  בלעדיו א-להים יגיד את שלום פרעה (שיבהיר את הפיתרון הנכון לחלומות פרעה). הא-להים יגיד. אך בלעדי יוסף, פרעה לא ידע לשמוע.
שר בית הסוהר לא רואה כל מאומה דוקא "בידו", כי אין באמת כלום בידי יוסף, "באשר י-הוה אתו" = 936, (תהי' קב,א) "ולפני י-הוה ישפך שיחו", ובכל עת יהיה בבחינת "חוזר בתשובה" ומבטל רצונו בפני רצון קונו. ואז, הבשורה: "ואשר הוא עשה, י-הוה מצליח" = 1098 כי (תהי' לז,לא) "תורת א-להיו בלבו". אמת זו היא כעין (יש' מ,ט) "מבשרת ציון", המובילה לציון (זו מידת היסוד, בחינת יוסף) את בשורת תכלית הישועה כאמרו (ברא' מח,ד) "הנני מפרך והרבתיך"; ובצעד הבא יתקים לו אשר (יש' סו,יג) "ובירשלם תנחמו (תנוחמו)", בירושלים שהיא בחינת מלכות, אליה הוא יעלה בעוד כמה שנים, לתום הכשרתו ותיקונו לקיום יעודו. 
מהפך בתוך מהפך, והכל לתכלית הטוב. "אין שר בית הסהר ראה את כל מאומה בידו, באשר י-הוה אתו; ואשר הוא עשה, י-הוה מצליח" = 4048, כמו כאשר ילדה רות בן לבועז, [רות ד,יז] "ותקראנה לו השכנות שם לאמר: ילד (יולד) בן לנעמי. ותקראנה שמו עובד, הוא אבי ישי אבי דוד"; שבדרכים בלתי נתפסות, רות, כלתו המואביה של איש אשר נחשב לגדול דורו בישראל, תיכנס לברית התורה ותזכה להוליד את סבו של דוד, המלך השלם, בעל התהילים, מזרעו מלך המשיח. 
והאור הנפלא הזה יכול להשפיע על יוסף כי הוא תקן את כליו לו, בתיקון העבדות, ובתיקון בית הסוהר. ומעתה, אינו אחוז ותלוי כבר בשום מצב, בשום דבר נתון, בשום צפיה או כמיהה או תסכול או אתגר, כי אם "כל מאומה בידו" = 164 הפך לבחינת (תהי' קיב,ז) "נכון לבו" בה', ולכל אשר יאה לפסגת יעודו יזכה בשלום, ואשר הוא יעשה, ה' יצליח.




אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה