חיי שרה, עליה ב, גבורה בשבוע

חיי שרה, עליה ב, גבורה בשבוע. ברא' כד,ו: "ויאמר אליו אברהם: השמר לך, פן תשיב את בני שמה".

שורש הישועה באהבה. שורש האהבה באמונה. אהבה היא כח מתקן, מאחד בין החלקים של יחידה אחת הנמצאים בפירוד, ומושך את כולם אל תוך הויה חדשה, בה התודעה בוקעת רקיעים לעלות מן התשוקה אל השלום.

אברהם הוא אוהבו ואהובו של ה'. וה' נתן לו את ארץ כנען לאחוזה, לנטוע בו את אהבתו. אהבתו הארצית של אברהם אחוזה בארץ כנען, כאשר אהבתו הרוחנית בה' ובמידותיו, מתגשמת באהבת הארץ. ברור לאברהם שהמשך דרכו יצמח אך בארץ האהובה שלו; והאהבה האנושית של בנו יצחק, אשר תביאנו להשלים את עצמו באשתו, תמצא את מקומה הראוי לה אך בארץ כנען.

אליעזר, עבד אברהם ותלמידו הנאמן, יוצא לארץ מולדתו של אברהם להביא את הזיווג של יצחק. והוא תוהה: מה יהיה אם היא לא תרצה לעלות לארץ כנען? "ויאמר אליו אברהם: השמר לך, פן תשיב את בני שמה" = 2797, ובתשובת אברהם, המבטאה את קנאתו לשלמות בחיבור של איש ואשתו יחדיו עם הא-לוה ממעל ועם הארץ מתחת, יש כבר את שורש הישועה שיקבל זרעו ו' דורות אחריו: [שמ' יב,נא] "ויהי בעצם היום הזה הוציא י-הוה את בני ישראל מארץ מצרים על צבאתם", להעלותם אל הארץ המובטחת. 

מול השאלה, "ויאמר אליו אברהם" = 552: (ברא' מט,יח) "קויתי י-הוה", (תהי' קיט,נה) "ואשמרה" את דברו אלי, כי הובטח לי לגבי יצחק אשר (ברא' טו,ד) "הוא יירשך", וגם את זיווגו הנכון תמצא, (מ"א ב,טו) "כי מי-הוה היתה לו". ואתה, רק (ברא' כז,מג) "שמע בקלי". (ש"א כג,טז) "ויחזק את ידו" לקים את (מ"ב יח,ו) "מצותיו" כי יודיע אליעזר אשר (ברא' לג,ט) "יש לי רב", וממצותו לא יסור: (איוב יג,ג) "אל שד-י אדבר", ובזכות כך, (תהי' קלט,י) "ידך תנחני". 

 אהבה מובילה להבדלה בין הנאהב לבין אשר מחוצה לו, אשר יושפע באופן אחר מאהבתי. אברהם מסרב להחזיר את יצחק למצב התודעתי שלפני האהבה השלמה: "השמר לך, פן תשיב את בני שמה" = 2245; כי [מש' טו,ט] "תועבת י-הוה דרך רשע, ומרדף צדקה יאהב"; ואני מתקן את מידות ארצי. רק אם לא תתפתה (ויק' כו,טו) "לבלתי עשות את כל מצותי", הבטחה בידך אשר יברכך ה' באשר תלך, (מ"ב ו,יט) "ואוליכה אתכם אל האיש אשר תבקשון", אף מעל לדרכי הטבע, כדי שתעשו (זכ' ח,טז) "איש את רעהו, אמת ומשפט שלום" כל הימים.