תולדות, עליה של שבת קודש, מלכות בשבוע. ברא' כח,ז: "וישמע יעקב אל אביו ואל אמו, וילך פדנה ארם".
יעקב במידת התפארת, ממנה זורם השפע אל כלי המעשה בספירת הנצח, בחינת משה, ובספירת ההוד, בחינת אהרן. רמז ברור לדבר נמצא בערך 1188 של הפסוק השלם שלנו, כמנין [ויק' יג,א ועוד ח' הופעות בתורה] "וידבר י-הוה אל משה ואל אהרן לאמר". ומשניהם ביחד ינבע זיוה של התפארת בהפעלה של רחמים, כי [מש' יח,טז] "מתן אדם ירחיב לו, ולפני גדלים ינחנו", ונתינת צדקה היא בחינת קיום (במ' כח,כז) "והקרבתם עולה לריח ניחח", כי הסכום המלא עולה למעלה ומשפיע בכל העולמות, הרי מהצדקה (יש' לד,א) "תשמע הארץ ומלאה".
כשאברהם קבל את דברי ה' באשר הוא, כבר זקן ובלי ילדים משרה אשתו, יוליד דוקא ממנה אומה אשר לא תיספר מרוב, וקבל אותם בתמימות ובלב שלם, אומרת התורה ויחשבה לו צדקה ע"כ. "וישמע יעקב אל אביו ואל אמו" = 742, ובכך נכנס (ברא' לז,ז) "בתוך השדה" זו המלכות היא השכינה, ממנה יזכה להתחבר (שמ' יט,כ) "אל ראש ההר", הוא הר סיני, המקום בו המלך נמלך על עבדיו. בכך יבקש (תהי' כה,א) "נפשי אשא" עד כי (איוב כח,י) "ראתה עינו" נסים ונפלאות כל ימיו, ויודה על כך בפני ה' כאמרו (תהי' סו,ג) "מה נורא מעשיך".
כשמעו את הוריו, וילך "פדנה ארם" = 380; הכונה שהלך (ברא' כו,יז) "משם", ממציאות אחת אל מציאות אחרת, מתודעה אחת לאחרת, חי מעכשיו את המחיר של ברכת הבכורה, ומסעיו יורו ויכינו את תיקוני זרעו לדורות. "וילך פדנה ארם" = 446, ישר אל (ברא' יב,לא) "האמת", (שמ' לא,יד) "כי קדש הוא"; והוא רק מבקש בפני ה' (ברא' מז,כה) "נמצא חן בעיני אדני". ומלאכים מלוים אותו בצאתו אל הגלות, בירידה לצורך עליה, כאמרו (שופ' יג,ו) "איש הא-להים בא אלי", כי אולי זכות גלותו זו תעמוד פעם לבניו (עז' ו,כא) "השבים מהגולה" לאחר שיהיו פזורים (יש' יד,כו) "על כל הארץ"; ואז (תהי' ד,ד) "י-הוה ישמע", ויזכור, ויעמיד להם (תהי' קז,כד) "מעשי י-הוה" ברחמים טהורים בפנים משורת הדין, ויהיו (אסתר א,יד) "ראי (רואי) פני המלך" שהוא (יש' מג,ג) "מושיעך".
ואם תוריד את כל הנ"ל עד לרמת הפרט ותבין את בחינת יעקב בתוכך, ודאי תתרומם עד אשר (שמ' לו,יג) "ויהי המשכן" בתוכך, כמצותו ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם ע"כ, ודי לנו. כי רק תביט בלבך מתוך צמאון לגילוי שכינה ותיקון השלום על ידה, ותשיר (שה"ש א,טו) "הנך יפה, עיניך יונים", ותודה ליעקב בן יצחק על הצדקה הגדולה אשר עשה עמך בצאתו לגלותו, פדנה ארם.
יעקב במידת התפארת, ממנה זורם השפע אל כלי המעשה בספירת הנצח, בחינת משה, ובספירת ההוד, בחינת אהרן. רמז ברור לדבר נמצא בערך 1188 של הפסוק השלם שלנו, כמנין [ויק' יג,א ועוד ח' הופעות בתורה] "וידבר י-הוה אל משה ואל אהרן לאמר". ומשניהם ביחד ינבע זיוה של התפארת בהפעלה של רחמים, כי [מש' יח,טז] "מתן אדם ירחיב לו, ולפני גדלים ינחנו", ונתינת צדקה היא בחינת קיום (במ' כח,כז) "והקרבתם עולה לריח ניחח", כי הסכום המלא עולה למעלה ומשפיע בכל העולמות, הרי מהצדקה (יש' לד,א) "תשמע הארץ ומלאה".
כשאברהם קבל את דברי ה' באשר הוא, כבר זקן ובלי ילדים משרה אשתו, יוליד דוקא ממנה אומה אשר לא תיספר מרוב, וקבל אותם בתמימות ובלב שלם, אומרת התורה ויחשבה לו צדקה ע"כ. "וישמע יעקב אל אביו ואל אמו" = 742, ובכך נכנס (ברא' לז,ז) "בתוך השדה" זו המלכות היא השכינה, ממנה יזכה להתחבר (שמ' יט,כ) "אל ראש ההר", הוא הר סיני, המקום בו המלך נמלך על עבדיו. בכך יבקש (תהי' כה,א) "נפשי אשא" עד כי (איוב כח,י) "ראתה עינו" נסים ונפלאות כל ימיו, ויודה על כך בפני ה' כאמרו (תהי' סו,ג) "מה נורא מעשיך".
כשמעו את הוריו, וילך "פדנה ארם" = 380; הכונה שהלך (ברא' כו,יז) "משם", ממציאות אחת אל מציאות אחרת, מתודעה אחת לאחרת, חי מעכשיו את המחיר של ברכת הבכורה, ומסעיו יורו ויכינו את תיקוני זרעו לדורות. "וילך פדנה ארם" = 446, ישר אל (ברא' יב,לא) "האמת", (שמ' לא,יד) "כי קדש הוא"; והוא רק מבקש בפני ה' (ברא' מז,כה) "נמצא חן בעיני אדני". ומלאכים מלוים אותו בצאתו אל הגלות, בירידה לצורך עליה, כאמרו (שופ' יג,ו) "איש הא-להים בא אלי", כי אולי זכות גלותו זו תעמוד פעם לבניו (עז' ו,כא) "השבים מהגולה" לאחר שיהיו פזורים (יש' יד,כו) "על כל הארץ"; ואז (תהי' ד,ד) "י-הוה ישמע", ויזכור, ויעמיד להם (תהי' קז,כד) "מעשי י-הוה" ברחמים טהורים בפנים משורת הדין, ויהיו (אסתר א,יד) "ראי (רואי) פני המלך" שהוא (יש' מג,ג) "מושיעך".
ואם תוריד את כל הנ"ל עד לרמת הפרט ותבין את בחינת יעקב בתוכך, ודאי תתרומם עד אשר (שמ' לו,יג) "ויהי המשכן" בתוכך, כמצותו ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם ע"כ, ודי לנו. כי רק תביט בלבך מתוך צמאון לגילוי שכינה ותיקון השלום על ידה, ותשיר (שה"ש א,טו) "הנך יפה, עיניך יונים", ותודה ליעקב בן יצחק על הצדקה הגדולה אשר עשה עמך בצאתו לגלותו, פדנה ארם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה