יום ראשון, 16 בנובמבר 2014

תולדות, עליה ב, גבורה בשבוע

תולדות, עליה ב, גבורה בשבוע.  ברא' כו,יב: "ויזרע יצחק בארץ ההוא וימצא בשנה ההוא מאה שערים, ויברכהו י-הוה".  
עוד פעם, כפי שקרה בימי אברהם, יש רעב בארץ. יצחק יודע מה הורה ה' לאברהם לעשות באותה עת, ומתכונן אף הוא לרדת מצרימה. אם אין אוכל בארץ, כנראה זה אומר שזה זמן לצאת לגלות. אך המידה הבולטת של יצחק היא הגבורה: היותו קשור לה' בכח העקדה, ואותו קשר מסגל אותו לנהוג בהכנעה מופלאה לדבר ה'. ויש לקח חשוב שה' מזמין ליצחק, ולמען הגשמתו, נחוץ שיצחק ישאר בארץ כנען על אף שאין בה מה לאכול. יצחק נענה להוראת ה' בבטחון מלא, "ויזרע יצחק" = 501 בארץ, באמונה שלמה בהשגחת הבורא, (ויק' יא,מד) "כי קדוש אני". ויודע הוא כי לה' (אס' א,ט) "המלכות" וכן (יש' לג,כב) "כי י-הוה שפטנו" ולכל אחד יתן מידה כנגד מידה לפי מעשיו. וכפי שבעת צרה הוא נשאר במקומו ונגד כל הסבירות יעשה לו ה' נס ולו תצמח תבואה רבה, בעוד חמש דורות, מתוך עובי החושך של עבדות מצרים, (שמ' כד,יג) "ויקם משה" להנהיג מהלך בו יוציא ה' את ישראל מעבדות לחרות, (דב' ה,יד) "ביד חזקה ובזרע נטויה".
לא רק שיהיה ליצחק אוכל בארץ כנען בזכות אמונתו ובטחונו, אלא "ויזרע יצחק בארץ ההוא וימצא בשנה ההוא מאה שערים" = 1998, שהארץ נתנה לו פי מאה ממה שרגילים לקבל ממנה בשנים רגילות, להורות על דבר ה': [הוש' ב,כב] "וארשתיך לי באמונה, וידעת את י-הוה", שהאמונה דוקא היא הפותחת לו שערי ישועה. כי ה' בודק את האדם בעת צרתו, (דב' כו,ז) "וירא את ענינו ואת עמלנו ואת לחצנו", ויקום להושיע. 
והנה הסוד הנגלה לעיני יצחק לקדש שם שמים בקרב העמים. באותה שנה מצא יצחק "מאה שערים" = 666, כנאמר (תהי' נה,כג) "השלך על י-הוה יהבך והוא יכלכלך", שעיקרון גדול הוא וממנו תבין את (במ' ה,ל) "כל התורה", שפרנסת האדם באה ישר משמים אבל אין היא כמידת הצורך שהאדם מדמה לעצמו, אלא לפי הנדרש באמת לאדם לקיים יעודו בעולם. האדם ישליך אל ה' את יהבו, את כל אשר הוא חפץ ומרגיש שצריך, וה' יתן לו את כלכלתו, הן אם זה יותר והן אם זה פחות ממה שהוא נגש לבקש, ודוקא בזכות כך שרק מה' הוא יבקש.
על כן, "ויברכהו י-הוה" = 275, (ויק' ט,כג) "וירא כבוד י-הוה" אליו בבחינת חן, הוד והדר לפניו, בברכה הזמינה תמיד לכל זרעו אם רק נזכה להפעילה.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה