כי תצא, עליה ד, נצח בשבוע. דב' כג,כ: "לא תשיך לאחיך נשך כסף נשך אכל, נשך כל דבר אשר ישך".
כבר בספר ויקרא קבלנו איסור חמור להלוות ברבית. מכיון שהכל ברצוא ושוב, ושני הצדדים חשובים לקשר באותה מידה, מתגלה לנו עכשיו האיסור המשלים. פשט הדברים: אל תשיך, אל תתן נשיכה, אל תסכים לשלם רבית, כי אם תיכשל בכך, גם את אחיך הלוקח ממך רבית אתה בעצמך מחטיא. ועוד מוסיף הרמב"ן לאמור "כי חסד ורחמים יעשה עם אחיו כאשר ילונו בלא רבית, ותחשב לו לצדקה" (ומוסיף שלא יהודי המלוה ברבית מותר לשלם לו רבית בהסכמה, שאצל אומות העולם לא נאסר אלא מפני הכלל שנאמר ואהבת לרעך כמוך, וגו'). או שעוד יותר בעדינות, כחוט השערה, יפרש לנו רבי אברהם אבן עזרא: בתור מלוה לחברו הנדכא, אשר כבר מקובלת אצלו וצפויה מכת הרבית, "שלא תקבל מאחיך שיתן לך רבית" בשום אופן וכך תהיה נקי ותינצל מכל רע, היות וכדברי רבי יעקב בעל הטורים בשם המדרש תנחומא, "שהרבית דומה למי שנשכו נחש שעולה מעט מעט ואינו מרגיש בו עד שיעלה לממון, כמו נשיכת הנחש" עכל"ק.
על כן, לא משנה מה גודל הצורך שלך, דע כי משמים הישועה תבוא, ולא תסכים לשלם לאחיך "נשך כסף נשך אכל, נשך כל דבר אשר ישך" = 2408, כי [מש' כח,ו] "טוב רש הולך בתמו (בתומו), מעקש דרכים והוא עשיר". ובשלטון על עם ישראל, כשמקובל שהרש ייאלץ למכור שדהו לנושיו במחיר שהם יקבעו, יהווה זה הקצה הממלא את הסאה לפני בורא עולם, ואז [יח' ז,יב] "בא העת, הגיע היום: הקונה אל ישמח, והמכר אל יתאבל, כי חרון אל כל המונה". כי חברה הכנועה לחוקי הטייקונים, עם המשתעבד לנשיכת הבנקים ואינו פועל לישועה, כולם בה חיבים ואשמים לחורבנם באותה מידה; וכדברי המצודת דוד שם: כי נתמלאה הסאה, ובא העת אשר הקונה לא ישמח בקניית השדה, וכדרך הקונה כי יגלה ממנה ולא תשאר בידו, והמוכר לא יתאבל על מה שמכר שדהו, כי אף בזולת המכירה לא תשאר בידו - עכל"ק, מפאת הגלות אשר נגזרה על כלל העם, חלילה. כי "חרון אל כל המונה" = 451, המוצא ביטוי בהתקפת "ישמעאל" על כל העולם הקיים, להביא הרס וחרבן בשם הא-להים, כנתוץ הכהן את כל אבני הבית המצורע לבנות בית חדש תחתיו.
על כן, לא רק שלא תקח, גם לא תתן "נשך כסף" = 530 כי בגללך ייחשב למלוה כאילו (יהו' כב,כ) "מעל מעל בחרם" ובעמדו לדין יישאל (ברא' לא,ל) "למה גנבת" ותהיה אתה אתו לבוז (ירמ' מב,יח) "ולקללה ולחרפה"; ומאידך, אם רק תימנע מלקבל הלואה כלשהי ברבית מישראל, משמים יתקים אשר (ירמ' לג,טו) "אצמיח לדוד צמח צדקה", וכל גזרה תתמתק.
ועוד יותר נתעב יהיה "נשך אכל" = 421 הנעשה ממש (מש' ג,לא) "באיש חמס", (יח' כא,כח) "והוא מזכיר עון", שבגללו כל חטא ופשע יובא למשפט (ויש לפרש גם שדוקא "איש חמס", המחבלים המכנים את עצמם אירגון חמס, באים להזכיר עוון לגרום לישראל לחזור בתשובה שלמה ממעשיהם הרעים), כי (יש' כד,ד) "אבלה נבלה הארץ" מפני הרע השולט בה להסיר מעליה קדושתה חלילה. ואף כל נשך לזולת משמעותו קטנות באמונה ובבטחון בבורא עולם, אשר רק ממנו באה כל טובה, ויהיה "נשך כל דבר אשר ישך" = 1457 בבחינת (מש' יז,יג) "משיב רעה תחת טובה".
על כן, "לא תשיך" = 761, אפילו אם נראה מחריד ומבהיל מסביבך והנושים משפשפים את ידיהם בהתכוננות לאכול את בשרך, אפילו (שמ' ג,ב) "והנה הסנה בער באש" בנגלה, אך אם תטיב ראות והיתבונן, תבחין בכך שהסנה לא נאכל על ידי האש אלא אדרבא, ממנו ודוקא מתוך האש הבוער בו תתגלה ותצמח הגאולה מאת "אבינו שבשמים", לשמוח כולם בשיר מזמור לקרוא בקול [תהי' קלו,כו] "הודו לאל השמים, כי לעולם חסדו". ובמידות מתוקנות בחברה, מתוך ערבות ורצון נבון בטובת הכלל יתכנסו העם (מ"א יח,כה) "וקראו בשם א-להיכם" בלב שלם, ויתגלה בתודעת כל אחד ואחת, על אותה ארץ אשר נראתה מקודם כאוכלת יושביה, ישר מתוך (דניאל א,ב) "בית אוצר א-להיו", מלכות חדשה על ארץ (דב' לא,כ) "זבת חלב ודבש", (דב' לד,יב) "לעיני כל ישראל", להשפיע ממנה טוב ושלום לבריאה כולה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה