וילך, עליה ג, תפארת בשבוע

וילך, עליה ג, תפארת בשבוע. דב' לא,ט: "ויכתב משה את התורה הזאת, ויתנה אל הכהנים בני לוי הנשאים את ארון ברית י-הוה, ואל כל זקני ישראל".
שניים, המשלימים ביניהם, ראוים להימנות לשומרי התורה, להנהיג ולשפוט בה את העם: הכהנים, מתוך כך שהם עמלים בקודש ויגעים לשאת את ארון ברית ה', וכן הזקנים, האלו שקנו חכמה והתישבה בדעתם, והם בעלי עצה ותושיה.
משה כתב על ספר "את התורה הזאת" = 1430, בה מבינים דבר מתוך דבר [מש' יא,כח]: "בוטח בעשרו, הוא יפול; וכעלה, צדיקים יפרחו", לאמור אשר העושר המצוי בידי האדם הוא בר חלוף ורק טפש יבטח בו, ומאידך, צדיק העושה צדק וגומל חסדים בצדקה, סוף דבר הוא יפרח כעלי האילן. 
את הספר נתן משה לכהנים בני לוי, "הנשאים את ארון ברית י-הוה" = 1702, והם מכפרים על ישראל ועל העולם כולו וממשיכים לעולמנו חסדים מתוך תפיסתם את כל הזולת כבריאה א-להית אליה אתה  קשור בקשר שורשי מרצון ה', כדוגמת [ברא' ב,יח] "ויאמר י-הוה א-להים לא טוב היות האדם לבדו, אעשה לו עזר כנגדו", וברמה הזו, כל אדם יהיה לו לעזר וכן לעזר יהיה הוא לזולת. ודוקא מתוך יגיעתם של הכהנים בארון הברית, יתגלה הצינור משמים לגלות (יהו' כד,יז) "את האתות הגדלות האלה" לכל צורך, אם רק האדם יקפיד לעשות טוב  (יש' נו,ב) "ושמר ידו מעשות כל רע". 

וגם אל "כל זקני ישראל" = 758 הפקיד משה את התורה אשר כתב, כי דרכם יהיה אשר (ברא' מח,ח) "וירא ישראל" ויבין ויאמין, ויעשה (ויק' כה,ב) "שבת לי-הוה" כל שבעה ימים ובאדמה כל שבע שנים ללא פחד ובבטחון מלא, כי ידע אשר (יהו' יט,נ) "על פי י-הוה נתנו לו" לאדם את כל צרכיו ולא כתולדה ישירה מזה שהוא מתיגע להשיג את לחמו בדרכי הטבע. והזקן, החכם העושה צדק ומשפט ומרבים צדקה בעולמם, (מש' יא,כז) "יבקש רצון" עבור כל אחיו, ובכך ישרו ברכה ושלום (זכ' יב,א) "על ישראל נאם י-הוה".