כי תבוא, עליה ה, הוד בשבוע

כי תבוא, עליה ה, הוד בשבוע. דב' כז,יז: "ארור מסיג גבול רעהו, ואמר כל העם אמן".

להסיג גבול זה לא ממש לפרוץ למרחב של הזולת, לא ממש לכבוש אותו, לא ממש לתפוס את שלו. כך מתאר רש"י את התנועה העדינה בה איש מסיג את גבול רעהו: "מחזירו לאחוריו, וגונב את הקרקע"... שהיא כבי' כבר פנויה. רבי יעקב בעל הטורים מביא כדוגמא לאותו מעשה את הבא על אשת רעהו. ויש אין ספור דוגמאות לאותו מעשה בחיי היום יום, והמשכיל ירויח.

ועליו חלה קללה נמרצת, לא חשוב אם מה שהוא גזל היה בדרכי נועם כביכול, ולא הרים את הקול ולא את היד. "ארור מסיג גבול רעהו" = 842, כי הוא כופר בא-ל עליון אשר (ברא' יד,יט) "קנה שמים וארץ", והוא הקובע מה (ויק' כז,כא) "תהיה אחזתו" של האדם. ואין מחסום בפני הבוחן כליות ולב, אשר ידון את האדם לפי ערך מעשיו ולא לפי מראית העין, וגזר שלא יתקיים (דב' יג,יב) "כדבר הרע הזה בקרבך". ומה שנאמר על דין בורא עולם, ראוי לאדם שייאמר על מצפונו הפרטי, ואז יתחרט על מעשיו הרעים ויתקן מידותיו בתשובה.
וכשמוע את דבר המשפט, "ואמר כל העם אמן" = 503, כי (מש' י,ט) "הולך בתם" (תהי' יט,ג) "יחוה דעת" ורק זה אשר (תהי' ק,ה) "אמונתו" תמשוך אותו להיות "עושה חסדים" יעמוד (ויק' יג,כט) "בראש" מעשה הגאולה, (יהו' ט,כ) "ולא יהיה עלינו קצף" עוד כי רק ילכו כל ישראל באגודה אחת (שופ' ט,כז) "בית א-להיהם", להשפיע עם חסידי כל האומות טוב לעולם.