שופטים, עליה ב, גבורה בשבוע. דב' יז,כ: "לבלתי רום לבבו מאחיו ולבלתי סור מן המצוה ימין ושמאול, למען יאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו בקרב ישראל".
מלך (מנהיג, מושל, רב ראשי, נשיא) בישראל, אינו תפקיד אשר ביושר ירצה כל אחד לעצמו. התורה מביאה הרבה הגבלות, הוראות ופקודות לחיי המלך, לשמור על היותו התגלמות הקשר של עם ישראל עם בוראו; להדגים אגב איך כל אשר שררה בידו, צריכה היא להתקיים רק לטובת הכלל עליו הוא ממונה, רק להביא עליו שלום למטה ושלום למעלה כאחד.
הפסוק שלנו, אשר מסביר את תכלית כל ההגבלות והפקודות החלות על המלך להבטיח את טובת העם, בא בערכו 4394 עוד צעד קדימה, לצייר באופן מרגש עד כדי מצמרר את דמותו, מתוך נאומו אל מול ה' ברגע של סכנה לעם, כגון בפני אויב אכזר או ארוע כלשהו המושך את העם לחרדה. כדוגמת משה רבו, יפנה המלך אל ה' [שמ' לד,ט] "ויאמר: אם נא מצאתי חן בעיניך אדני, ילך נא אדני בקרבנו, כי עם קשה ערף הוא, וסלחת לעוננו ולחטאתנו ונחלתנו". המלך האמתי, הנשמה הכוללת של העם, קודם כל מציג את עצמו ואת זכויותיו כקרבן: אם נא מצאתי, אני, אנוכי הקטן (שכח את העם, זה רק שנינו), חן בעיניך, אז בזכות כך, תתגלה בקרבנו (בקרב כלל ישראל), כי העם הוא במצב של פוסט-טראומה, ואף אם הוא לא הוכשר דיו עדיין להתנהג כראוי מול מצבים מלחיצים, בזכותי (הרי בשביל זה אני מלך!) אנא סלח לעוונות ולחטאים של כולנו (זאת אומרת: פקוד אותי בתוך הכלל, שאוכל להכריע את הממוצע לצד החיובי), וקיים לנו את נחלתנו בעולם לקיים את יעודנו.
ובפרט, לבלתי "רום לבבו מאחיו" = 351 אומר שכל מלך ישראל ישאף להידמות לדמות (יח' לז,כד) "ועבדי דוד מלך עליהם": רועה טוב החולק דרכי נועם ושמחה עם עמו ואינו מבקש לעצמו. ועם זאת, גם לבלתי "סור מן המצוה ימין ושמאול" = 995 , שבפעול ממש (מ"א טו,ה) "ולא סר מכל אשר צוהו", כי יודע הוא וחרות בלבו אשר (יש' מה,יז) "ישראל נושע בי-הוה", דוקא (תהי' צה,ז) "אם בקלו תשמעו".
מלך (מנהיג, מושל, רב ראשי, נשיא) בישראל, אינו תפקיד אשר ביושר ירצה כל אחד לעצמו. התורה מביאה הרבה הגבלות, הוראות ופקודות לחיי המלך, לשמור על היותו התגלמות הקשר של עם ישראל עם בוראו; להדגים אגב איך כל אשר שררה בידו, צריכה היא להתקיים רק לטובת הכלל עליו הוא ממונה, רק להביא עליו שלום למטה ושלום למעלה כאחד.
הפסוק שלנו, אשר מסביר את תכלית כל ההגבלות והפקודות החלות על המלך להבטיח את טובת העם, בא בערכו 4394 עוד צעד קדימה, לצייר באופן מרגש עד כדי מצמרר את דמותו, מתוך נאומו אל מול ה' ברגע של סכנה לעם, כגון בפני אויב אכזר או ארוע כלשהו המושך את העם לחרדה. כדוגמת משה רבו, יפנה המלך אל ה' [שמ' לד,ט] "ויאמר: אם נא מצאתי חן בעיניך אדני, ילך נא אדני בקרבנו, כי עם קשה ערף הוא, וסלחת לעוננו ולחטאתנו ונחלתנו". המלך האמתי, הנשמה הכוללת של העם, קודם כל מציג את עצמו ואת זכויותיו כקרבן: אם נא מצאתי, אני, אנוכי הקטן (שכח את העם, זה רק שנינו), חן בעיניך, אז בזכות כך, תתגלה בקרבנו (בקרב כלל ישראל), כי העם הוא במצב של פוסט-טראומה, ואף אם הוא לא הוכשר דיו עדיין להתנהג כראוי מול מצבים מלחיצים, בזכותי (הרי בשביל זה אני מלך!) אנא סלח לעוונות ולחטאים של כולנו (זאת אומרת: פקוד אותי בתוך הכלל, שאוכל להכריע את הממוצע לצד החיובי), וקיים לנו את נחלתנו בעולם לקיים את יעודנו.
ובפרט, לבלתי "רום לבבו מאחיו" = 351 אומר שכל מלך ישראל ישאף להידמות לדמות (יח' לז,כד) "ועבדי דוד מלך עליהם": רועה טוב החולק דרכי נועם ושמחה עם עמו ואינו מבקש לעצמו. ועם זאת, גם לבלתי "סור מן המצוה ימין ושמאול" = 995 , שבפעול ממש (מ"א טו,ה) "ולא סר מכל אשר צוהו", כי יודע הוא וחרות בלבו אשר (יש' מה,יז) "ישראל נושע בי-הוה", דוקא (תהי' צה,ז) "אם בקלו תשמעו".
וכל זאת לטובת כלל ישראל, "למען יאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו בקרב ישראל" = 2098 , לאמור אשר [תהי' נו,ה] "בא-להים אהלל דברו, בא-להים בטחתי לא אירא, מה יעשה בשר לי". ככה מייסדים מלכות מתוקנת, ולאום אשר חי בצדק ובשמחה ובאמונה המוכיחה את עצמה כל הימים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה