דברים, עליה ה, הוד בשבוע

דברים, עליה ה, הוד בשבוע. דב' ב,טז: "ויהי כאשר תמו כל אנשי המלחמה למות מקרב העם".

פשט הפסוק שלנו מדבר בבירור על כל האנשים אשר היו בני עשרים שנה ומעלה לעת יציאת מצרים, אשר מתו במדבר. אך התורה נצחית, ולכל דור מדורות עולם היא מדברת. "כל אנשי המלחמה" שוה 539 כמו "הושע בן נון", הבא לרמוז על תקומת חילות ישראל מול אויבינו תחת יהושע, המנהיג והנשמה הכוללת של העם לעת הכיבוש הראשון. היום, כמו אז, עם ישראל נמצא במערכה ארוכה לכבוש את זכותו להתישב בארץ בבטחה: נשתדל לפענח איך הדברים מתקשרים ישירות אלינו, במערכה העליונה ובמערכה התחתונה.
"ויהי כאשר תמו כל אנשי המלחמה", כאשר נהיו אחדות אחת תמה ותמימה היוצאת למלחמה צודקת בשם העם כולו, שוה בערכו 1537 לדברי הנביא (עוב' א,יח) "והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה", ונדלקו כוחות-על בידי ישראל להחרים את כל אויביו ללא פגע. המפתח ברור ומבורר; ואם חלילה לא נישמע לזעקת הרגע, מאוימים אנו כדברי ירמיה (איכה א,יג) "השיבני אחור, נתנני שממה". זאת חוינו כבר בעוונותנו; זה הזמן לתקן באחדות שלמה. 

אז אם באמת "תמו כל אנשי המלחמה למות", אם פשוט כל אנשי המלחמה שהם העם כולו נתאחדו בתמימות ומתוך ערבות הפסיקו לפגוע ולהיפגע  -הפסיקו להיות (ברא' יג,יא) "איש מעל אחיו" = 476, כמנין "למות"-, יקום הערך 1461 של המשפט להבטיח אשר (מ"א כב,יז) "ישובו איש לביתו בשלום", ועדיין (ש"ב יח,יט) "ואבשרה את המלך כי שפטו י-הוה", ויהיה צדק בישראל.
 וכאשר תמו כל אנשי החיל, "למות מקרב העם" מתלבש בערכו 933 לשים בלבבם ובפיהם אשר (דה"א יט,יג) "חזק ונתחזקה בעד עמנו", וכל חיל מפנה עיניו אל המרומים לפני ואחרי כל נס גלוי לומר (תהי' לד,ב) "תהלתו בפי", כי הקב"ה מנהל בגלוי את הקרב (איוב כו,יד) "ורעם גבורתו" מתפרסם לעיני כל; וצבאות שמים וארץ מתעוררים (תהי' קן,ה) "בצלצלי תרועה"; (קו' יב,ז) "והרוח תשוב", ותהי כל עדת ישראל (שה"ש ח,י) "כמוצאת שלום" מתוך אהבת שלום ורדיפת שלום, וכל אחד ואחת מתוכה אוהב את הבריות ומקרבן לתורה.