בלק עליה ה, הוד בשבוע. במ' כג,יט: "לא איש אל ויכזב, ובן אדם ויתנחם; ההוא אמר ולא יעשה, ודבר ולא יקימנה".
בלעם, מסכן, הוא רק רוצה לקלל, ואינו מצליח כי אם לברך. כמו בסיפור של הדובי לא-לא, שבו ברגע שהוא כל כך צריך להשיב בחיוב לכל הצעת עזרה, מתוך הרגל רק "לא" יצא מפיו, גם בלעם עומד המום מול הדברים שבקולו של עצמו הורסים את חלומותיו של עושר וכבוד. אך דבריו אינם ברורים; אף שהארס שלו מנוטרל משמים, עדיין נשקפת תפיסת העולם והחיים שלו בדבריו.
האל אינו איש, אינו בן אדם, ובכך גם לא יאכזב את המאמין בדברו, גם לו ישנה את דעתו לעת קיום הגזרה. הרחיק לכת בלהסיק מסקנות. כך הוא טוען בדברים האומרים בברור שאין איך לבטל את מעמד עם ישראל בפני בורא עולם, או מתוך נקודת מבט אחרת, שאין איך לשנות שום גזרה. וזה נורא. מתוך הצורך להתנצל בפני בלק על הכישלון, הוא מכחיש את כח התשובה, את כח התפילה, את העיקרון האומר: אפילו חרב חדה מונחת על צוארו, אל יתיאש האדם מן הרחמים.
עד כדי כך שהתורה מפנה אליו תחבולה מספרית, למען יראו וייראו ולא יזידון עוד: "לא איש אל ויכזב, ובן אדם ויתנחם; ההוא אמר ולא יעשה, ודבר ולא יקימנה", כל הפסוק, שוה בגימטריה 2179 , בדיוק כמו פסוק אחר המעיד [שמ' לב,יד] "וינחם יהוה על־הרעה אשר דבר לעשות לעמו". כנראה, לא איש בלבד יתנחם, אלא שגם בורא עולם ימתיק את גזר דינו כתגובה לתשובה, לתיקון, לכפרה (וכן, להבדיל, להפך). "וינחם י-הוה על הרעה" שוה 520 כמו "שכר": ה' משנה אף מקצה אל קצה את גזרותיו, בתור "שכר" לתשובה, לכפרה, לתיקון, למצוות, להליכת תמים לפניו.
ומה לשון המאזניים אשר יהפוך את צביון המערכת מזו של בלעם לזו של ישראל, את ההנהגה מזו של דינים ומזל וגורל בלתי הפיכים לזו הקובעת אשר "אין מזל לישראל" ואל תתיאש בשום מצב כי אף פעם אתה לא אבוד? עוד פעם 2179 (מספר יפה, הראשוני מס' 327) לעזרנו (דב' טו,יא): "פתח תפתח את ידך לאחיך לעניך ולאבינך". זאת אומרת: אם אתה תהיה התשובה המתבקשת לאחיך בצרה, לעניי עירך ולאביון אשר בסביבתך, גם לך תהיה תשובה הולמת כאשר תבין שגם אתה עני ואביון, שבעצם תמיד אכלת בחינם לא משנה מה נראה לך שהשקעת לפרנסתך. המעשה התקין מתקן את המחשבה, והכוונה הטובה מהוה אבן יסוד לישועה. רק תודה באמת, תחשוב את עצמך מתוכה, ותינצל מגורלם של רשעים. וכשתנצח, תודה על כך בלב שלם, ורק מתוך לב שלם ונאמן תהיה זכאי להרפות; כי התורה, החיבור הטוב, תפעם בטבעך.
האל אינו איש, אינו בן אדם, ובכך גם לא יאכזב את המאמין בדברו, גם לו ישנה את דעתו לעת קיום הגזרה. הרחיק לכת בלהסיק מסקנות. כך הוא טוען בדברים האומרים בברור שאין איך לבטל את מעמד עם ישראל בפני בורא עולם, או מתוך נקודת מבט אחרת, שאין איך לשנות שום גזרה. וזה נורא. מתוך הצורך להתנצל בפני בלק על הכישלון, הוא מכחיש את כח התשובה, את כח התפילה, את העיקרון האומר: אפילו חרב חדה מונחת על צוארו, אל יתיאש האדם מן הרחמים.
עד כדי כך שהתורה מפנה אליו תחבולה מספרית, למען יראו וייראו ולא יזידון עוד: "לא איש אל ויכזב, ובן אדם ויתנחם; ההוא אמר ולא יעשה, ודבר ולא יקימנה", כל הפסוק, שוה בגימטריה 2179 , בדיוק כמו פסוק אחר המעיד [שמ' לב,יד] "וינחם יהוה על־הרעה אשר דבר לעשות לעמו". כנראה, לא איש בלבד יתנחם, אלא שגם בורא עולם ימתיק את גזר דינו כתגובה לתשובה, לתיקון, לכפרה (וכן, להבדיל, להפך). "וינחם י-הוה על הרעה" שוה 520 כמו "שכר": ה' משנה אף מקצה אל קצה את גזרותיו, בתור "שכר" לתשובה, לכפרה, לתיקון, למצוות, להליכת תמים לפניו.
ומה לשון המאזניים אשר יהפוך את צביון המערכת מזו של בלעם לזו של ישראל, את ההנהגה מזו של דינים ומזל וגורל בלתי הפיכים לזו הקובעת אשר "אין מזל לישראל" ואל תתיאש בשום מצב כי אף פעם אתה לא אבוד? עוד פעם 2179 (מספר יפה, הראשוני מס' 327) לעזרנו (דב' טו,יא): "פתח תפתח את ידך לאחיך לעניך ולאבינך". זאת אומרת: אם אתה תהיה התשובה המתבקשת לאחיך בצרה, לעניי עירך ולאביון אשר בסביבתך, גם לך תהיה תשובה הולמת כאשר תבין שגם אתה עני ואביון, שבעצם תמיד אכלת בחינם לא משנה מה נראה לך שהשקעת לפרנסתך. המעשה התקין מתקן את המחשבה, והכוונה הטובה מהוה אבן יסוד לישועה. רק תודה באמת, תחשוב את עצמך מתוכה, ותינצל מגורלם של רשעים. וכשתנצח, תודה על כך בלב שלם, ורק מתוך לב שלם ונאמן תהיה זכאי להרפות; כי התורה, החיבור הטוב, תפעם בטבעך.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה