מטות, עליה ז של שבת קודש, מלכות בשבוע. במ' לב,כג: "ואם לא תעשון כן, הנה חטאתם לי-הוה; ודעו חטאתכם, אשר תמצא אתכם".
שני השבטים מתעקשים לפני משה: הם באמת מתכוונים לצאת עם אחיהם למלחמות הכיבוש מתוך אחוה וערבות, ולא יחזרו לאדמה אשר בחרו לעצמם, כי אם אחרי שכל יתר השבטים יהיו מסודרים, כל אחד בנחלתו. משה חוזר ומזהיר אותם: "ואם לא תעשון כן, הנה חטאתם לי-הוה; ודעו חטאתכם, אשר תמצא אתכם". לפי דרכנו, ננסה לפענח את הגיון ההשתלשלות, ולהמתיק את כל הדינים בדרך.
לכתחילה, אוי והבוי לכם אם "לא תעשון כן", המורה בערכו 927 על תיקונו השלם והמידי (דב' יא,כב): "ללכת בכל דרכיו ולדבקה בו". כבר מהתלחת הדרך, אין דבר ממנו אי אפשר לחזור בתשובה ולדבוק בה'. ועוד צעד קדימה, אם תעשו את הלא נכון, יצא להיות אשר "חטאתם לי-הוה" = 514, כבי' הכנסתם (יח' כב,י) "טמאת נדה" אל הזיווג בין הבורא לבין הנברא, וגרמתם חלילה להסתר פנים, למצב של גלות השכינה; ועדיין, אם תתקנו כאשר בידיכם, מובטח מאת ה' (ירמ' לג,ח) "וסלחתי". בכל מצב, אל יתיאש האדם מן הרחמים.
ובכל זאת, הקשיבו "ודעו חטאתכם אשר תמצא אתכם". מעשה ידינו כוננה עלינו ומעשה ידינו כוננהו. לבל תזעק יום אחד ותשאל למה זה קורה דוקא לי, דעו כי זו חטאתכם "אשר תמצא אתכם", המפורש בערכו 1493 לפי הכלל הפשוט האומר (ירמ' ב,כח): "אשר עשית לך, יקומו"; ויותר ברור ושקוף לא יכול להיות, לפי החוק אשר רשם הבורא בבריאתו, על פי הדין (ויק' יד,טז) "אשר על כפו השמאלית".
ועדיין, תרופה קדמה למכה, ואף אם תיפלו, רק "ודעו חטאתכם" = 564, וזה שתזכו בכל רגע נתון לחזור בתשובה ולהתיישר בפני בורא עולם, (דב' כד,יט) "יהיה למען יברכך י-הוה א-להיך" ויהפוך קללה לברכה, מהיות טבעך (דב' לג,כט) "עם נושע בי-הוה", ממנו ילמדו ויזכו להיגאל יושבי תבל.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה