יום שבת, 26 ביולי 2014

דברים, עליה א, חסד בשבוע

דברים, עליה א, חסד בשבוע. דברים א,ה: "בעבר הירדן, בארץ מואב, הואיל משה באר את התורה הזאת לאמר".
בתחנה האחרונה לפני פרוץ ישראל את ארצו, קם משה לבאר את התורה לזמן ישוב הארץ. "בעבר הירדן" שוה 543, ומציין שמשה שם את עצמו "בישראל", (ירמ' לז,יב) "בתוך העם", ללמדם (עזרא ז,י) "חק ומשפט". וביתר דיוק, "בארץ מואב", שבערכו 342 מציין את תחושת משה (ברא' לב,ח) "ויצר לו" שהצטער כי הגיע זמנו להיפרד מטורח העולם הזה, אבל יודע הוא שנוכחותו ונוכחות תורתו בעם, כפי , שהיום, (קו' א,ט) "הוא שיהיה"; ובביטול שלם אפילו "בעל כרחו", מזדרז הוא (אס' א,יב) "לבוא בדבר המלך".
"הואיל משה" = 397 = "השביעי" (אברהם, יצחק, יעקב, לוי, קהת, עמרם, משה), ולא הוא לבד אלא דוקא הוא (במ' לב,יב) "ויהושע" שיהיה ממשיכו, והוא מרוב ענותנותו פשוט (ישע' נ,י) "יבטח בשם י-הוה". (דה"ה כ,לג) "ועוד העם לא הכינו לבבם"; ומשה מתחיל "באר את התורה הזאת" השוה 1633 , בדיוק כמו פיתרונה בפועל (נחמ' יב,מה) "וישמרו משמרת א-להיהם"; כפי שלמדנו כבר במ"א. הואיל משה באר "את התורה הזאת" המבטאת תכליתה בערכה 1430 כנאמר [מ"א ח,ס]: "למען דעת כל עמי הארץ כי י-הוה הוא הא-להים אין עוד". כי ה', הרחמן הגומל חסד, הוא הוא האלוהים, העושה דין, המנהל את עולמו בהסתר באמצעות דרכי הטבע. שני הביטוים אחד המה, והכל לטובה, ואין עוד.
ובשביל מה באר משה את התורה הזאת? "לאמר", להגשים, להזכיר, להפעילה בלב כל אדם, בתודעה הנשקפת בערך 3186 של הפסוק שלנו השלם, כערכו של [ישע' מה,יב]: "אנכי עשיתי ארץ, ואדם עליה בראתי; אני, ידי נטו שמים, וכל צבאם צויתי".


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה