חוקת עליה ז, שבת קודש, מלכות בשבוע. במ' כב,א: "ויסעו בני ישראל; ויחנו בערבות מואב, מעבר לירדן ירחו".
ויסעו בני ישראל שוה בערכו 755 לכתוב (ויק' יז,ד) "להקריב קרבן לי-הוה", שכל ענין המסעות הוא הקרבה עצמית, ביטול לפני הבורא ית', הרואה את העם מקיים את פקודתו, (שופ' ו,כד) "ויקרא לו י-הוה שלום", השוה גם 755, ורק אז יביאם אל ארץ זבת חלב ודבש, בשלום. ואז, "ויחנו בערבות מואב, מעבר לירדן ירחו, השוה 1639, כמו הכתוב (איוב לח,לג) "אם תשים משטרו בארץ", שישראל ראוי כבר למשול בארצו. וכמובן, מה שכתוב לגבי העם, תקף גם לכל אחד ואחת בפרט.
"ויסעו בני ישראל; ויחנו בערבות מואב, מעבר לירדן ירחו" שוה 2394, כמו ההזהרה האומרת (מ"ב יט,ו) "אל תירא מפני הדברים אשר שמעת", שאם תירא ממה שיללו המרגלים אשר שלח משה, תאבד חלילה גם אתה את נחלתך כפי שהדור שקדם לך אבד נחלתו. יותר בכלל: יש תמיד כאלו שינסו למנוע ממך לקים את יעודך, והעיקר, לא לפחד כלל.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה