יום ראשון, 22 ביוני 2014

חוקת עליה ב

חקת עליה ב, גבורה בשבוע. במ' כ,ב: "ולא היה מים לעדה, ויקהלו על משה ועל אהרן".

"ולא היה מים לעדה, ויקהלו על משה ועל אהרן" = 1220 = [תהי' נ,יב] "אם ארעב לא אמר לך, כי לי תבל ומלאה". 
בזכות מרים הנביאה, היה לנו עד כה נס באר המים הנייד, המלוה אותנו לאורך מסעינו במדבר. מאחר ומרים הלכה לעולמה בקדש ושם נקברה, אין יותר את באר מרים, העם צמא למים, ורואים את המצב מתוך נקודת מבט של מקבלי חינם: הולכים וצועקים על משה ועל אהרן כולם ביחד, שגם הקב"ה ישמע. אבל ה' תובע הדדיות כבי': "אם ארעב לא אמר לך, כי לי תבל ומלאה". אז לה' יש זכות על הכל כי הכל שלו, וכאילו הוא שואל: ומה הזכות שלכם, שאתם כל כך נסערים בדרישותיכם?
המחלוקת כאן היא עקרונית: "ולא היה מים לעדה" שוה 256, בדיוק כמו "אהרן", כהן גדול ובזאת ראש הפעלת החסדים על העם, אוהב שלום ורודף שלום; הוא צפוי לכפר על כל מה שיהיה צורך, ולהביא מים מיד! אבל: מה באמת לא היה? "מים לעדה" שוה 199, כמו "צדקה". העם מבקש, אף דורש, צדקה מאת בורא עולם. האם יש צדקה שהעם יכול לעשות בעצמו עם ה', לזכות במבוקשו? אכן, למדנו על אברהם אבינו: והאמין בה', ויחשבה לו צדקה; הרי אמונה וביטחון והנהגה מתוכם ייחשבו לצדקה עם ה'. אבל יש רבד יותר עמוק, קיומי, לענין: אתה מצווה להידמות לו ית' במידותיו, כפי שנאמר (ברא' יח,יט) ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט, דוקא כדי לזכות לכל מה שהובטח לאברהם ולזרעו אחריו; כפי שנאמר (ישע' נו,א) שמרו משפט ועשו צדקה, וזאת טרם ישועת ה' והצדקה ממנו ית' יתגלו בעולם, כל פעם. 
הדברים ברורים בהמשך: "ויקהלו על משה ועל אהרן" שוה 964, כערך (שמ' לב,ל) "אתם חטאתם חטאה גדלה" בעצם הפיתוי להתלונן ולדרוש, וכמו (דב' יט,כא) "עין בעין, שן בשן": הכל הולך מידה כנגד מידה. פתיחת צינורות מלמעלה להיטיב עמנו טעון בפתיחת הצינורות שלנו למטה להיטיב עם הזולת.
ויקהלו דוקא "על משה ועל אהרן" = 807, כדברי משה (דב' ה,כ) "כי ידבר א-להים את האדם וחי", שככל שתידמה במידותיך לבוראך, תהיה זכאי לצדקה משמים כל הימים. כמו שהיה במצב אחר בו לא-להים זעקו, (דה"א ה,כ) "ונעתור להם" = 807, שה' שמע בקולם ונענה למבוקשם, דוקא בעקבות מה שכתוב בהמשך הפסוק: כי בטחו בו.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה