קורח עליה ו

קורח עליה ו, יסוד בשבוע - במ' יח,ה: "ושמרתם את משמרת הקדש, ואת משמרת המזבח, ולא יהיה עוד קצף על בני ישראל".
למדנו כבר שאהרן, עליו נאמר בפ"א "אוהב שלום ורודף שלום, אוהב את הבריות ומקרבן לתורה", הוא כהן גדול, בחינת משיח בדורו. על כן נאמר גם "הוי מתלמידיו של אהרן", הבחינה של התעוררות והעלאת להבה מהניצוץ משיח הטמון בכל אחד ואחת. וזה מקבל ביטוי לאורך כל הדרך, גם בהוראות אליו ולזרעו לדורות, גם בהוראות אל כל העם אשר הולך להתברך ממנו: נבון ומשכיל יסיק מסקנות לתיקון כל לבושי נשמת הפרט (המכונים בשמות מחשבה, דיבור ומעשה).
מה הכהן זוכה לשמור? ראשית כל, "את משמרת הקדש", אשר בשוויו 1790 שוה 5 פעמים "משיח". ואיזו משמרת היא זו? "הקדש" שוה 409, בדיוק כמו דברי לבן ליעקב (ברא' ל,כז): "ויברכני י-הוה בגללך", שבזכות הצדיק, הכהן, משיח שבדור, גם ההדיוט יתברך; וזה עיקרון מופלא בתורה, המתבאר בהמון רבדים בחיים. "ויברכני י-הוה בגללך" אומר שיש ערבות הדדית יסודית ובלתי-נמנעת, לפיה המזל של כל אחד שזור עם המזל של זולתו לפי תנאים של קירבה נפשית, שכלית וגם גשמית. "הקדש" שוה גם "שקט", במובן של ההיפך ממלחמה, וגם על זה צריכים לשמור, אמנם בכוננות תמיד של "אנשי חיל", ששוה גם 409. בשורה התחתונה, "הקדש" צריך להביא אותי אל מצב ששום תנאי ונסיון לא ישנה את המצב התודעתי לפיו (תהי' לא,ח) "אגילה ואשמחה" (= 409) תמיד.
עוד צעד קדימה, זכה אהרן לשמור גם "את משמרת המזבח"; שויו 1443 הוא הכפל של אל"ף באהב"ה (111 * 13), האחד שהוא האלף והאלוף ומסמן על האינסוף, כפול אהבה, בבחינה אהבה אינסופית; המוצאת ביטוי בפסוק שלם נפלא השוה גם 1443 [שה"ש ז,יא]: "אני לדודי ועלי תשוקתו", בו הערבות ההדדית גדלה עד לתשוקה והיתמסרות מלאה, של כוננות ליחוד המיוחל, לאיחוד חתן וכלה ושמים וארץ ובורא ונברא. ברור וזך מבינים זאת מתיאור משמרת זו: "המזבח" שוה 62, בדיוק כמו ניב (הממלא את השקט ללא מלחמה), בדיוק כמו הביטוי (ברא' א,לא) "טוב מאד", המופיע רק פעם אחת בלבד בתורה, בסוף מעשה הבריאה בערב שבת כשראה א-להים את כל אשר עשה, את מכלול כל הבריאה כולה לכל פרטיה, והנה "טוב מאד", ואז, אפשר לחנוך את השבת. 
ואם אלו המשמרות תהיינה שמורות בהידור, בטוח "ולא יהיה עוד קצף על בני ישראל", השוה 1120, כמנין (דב' א,מו) "ותשבו בקדש", שנהיה בנחת בקדושה, כמנין (דב' ל,ח) "ואתה תשוב", כי תמיד יהיו שערי תשובה פתוחים לפניך אפילו חרב חדה מונחת על צוארו של האדם; כמנין (תהי' צה,ו) "נשתחוה ונכרעה", שמרוב התרגשות והודיה על השפע הטוב החל עלינו בהשגחה פרטית מופלאה, נכרע ונשתחוה כל יום בשמחה. "ולא יהיה עוד קצף על בני ישראל", מהוה גם תיאור לרגע של האיחוד המושלם, בה הצד המקבל מתרומם אל הצד המשפיע, כאשר (שמ' כ,יז) "ומשה נגש אל הערפל" (= 1120), להתייחד עם בוראו ולהביא את התורה שתתפרש בישראל.

Kóraj, aliah del viernes, Iesod en la semana. Bamidbar-Num. 18,5: "Y cuidaréis la guardia de lo sagrado, y la guardia del altar, y no habrá más ira sobre los hijos de Israel".

Estudiamos ya que Aharón, acerca de quien está escrito en Pirkéi Avót que "ama el Shalóm y persigue el Shalóm, ama a las creaturas y las aproxima a la Torah", es Sumo sacerdote, Iesód-fundamento del pueblo, en condición de Mashíaj de su generación. Por eso también está escrito "sé de los discípulos de Aharon", que es despertar y convertir en llama a la "chispa de Mashíaj" oculta en la profundidad de cada quien. Y ésto se expresa a lo largo de todo el camino, tanto en las instrucciones a Aharon y su descendencia para todas las generaciones, como en las instrucciones a todo el pueblo que recibirá bendición por su conducto. Quien reflexione y comprenda, extraerá de aquí claves valiosas para la enmienda de las vestimentas del alma individual: el pensamiento, el habla y la acción.

Qué es lo que el cohen recibe para cuidar? Ante todo, "a la guardia de lo sagrado" ("Et mishmeret hakodesh"), cuyo valor 1790 equivale a 5 veces "mashíaj". Y qué guardia es ésta? "Hakodesh" (está sin vav) vale 409, exacto como las palabras de Laván a Ia'akóv (Bereshit-Gen. 30,27): "Y me bendecirá Hashém por causa de tí": que por mérito del tsadík, del justo sagrado, del sacerdote, del mashíaj de la generación, también todo quien le rodea recibirá bendición; y éste es un fundamento fascinante de la Torah, que se reproduce en múltiples ejemplos en todos los niveles de la vida. "Y me bendecirá Hashém por causa de tí" dice que existe una responsabilidad solidaria fundamental e ineludible, de acuerdo a la cual la suerte y destino de cada quien está entrelazado con los de cuanto no es él, de acuerdo a condiciones de proximidad espiritual, intelectual y física. "Hakodesh" vale también igual que "sheket", "silencio" en el sentido de opuesto a la guerra, que también debe ser celosamente cuidado, aún en estado de prevención siempre con "Anshéi Jail", hombres de batalla (que vale también 409) entrenados y listos.  En resumen, "hakódesh" tiene que traerme a una situación en la que ninguna prueba o condición mudará el estado de conciencia en que (Tehilím-Salmos 31,8) "me regocijaré y alegraré" ("Aguilah veEsmejah", también 409) siempre.

Otro paso adelante, toca también a Aharon cuidar "a la guardia del altar" ("Et mishmeret hamizbéaj"); su valor numérico 1443 resulta de multiplicar Ale"f por Ahaváh (Amor), que es 111 x 13: Alef, que es el uno y el mil y el 111 y representación del infinito, multiplicado por el Amor, creando un resultado irrefrenable de amor infinito, que halla expresión en un verso completo maravilloso que vale también 1443 (ShirHaShirim-Cantar 7,11): "Yo soy para mi amado, y sobre mí está su deseo", en que la responsabilidad recíproca creció hasta el nivel de deseo y entrega plenos, de preparación para la unión anhelada, para la reunificación del novio con la novia y de los cielos y la tierra y del Creador con la creación. Claro y prístino recibimos el mensaje desde el nombre de esta guardia: "el altar" ("hamizbéaj") vale 62, como "niv" (la voz que llena el silencio sin guerra), como la expresión (Bereshit-Gen. 1,31) "Tov meOd" ("muy bueno") que aparece sólo una única vez escrita así en la Torah, precisamente al cabo de todo el proceso de la creación, en víspera de shabát, cuando vio E-lokím a todo lo que Hizo, al conjunto de toda la creación completa y a todos sus detalles, y vio que era "tov meOd", y entonces, es posible inaugurar por fin el shabát.

Y si estas guardias son cuidadas con esmero, prometido está que "y no habrá más ira sobre los hijos de Israel" ("veló ihiéh 'od ketsef al 'am israEl"), que vale 1120, como (Devarím-Deut. 1,46) "vateshvú bekadésh", "Y os sentaréis en Kadésh" (en lo sagrado), que estaremos plácidamente en sacralidad; vale como (Devarím-Deut. 30,8) "veAtáh tashúv", "y tú retornarás" en teshuvah, porque siempre estarán las puertas de la Teshuvah abiertas ante tí, aún cuando una espada filosa descansa sobre el cuello del hombre; vale como (Tehilim-Salmos 95,6) "nishtajavéh venijrá'ah", "reverenciaremos y nos postraremos", que de tanta emoción y gratitud por todo el Bien que desciende a nosotros en supervisión individual perfecta, reverenciaremos y nos postraremos cada día con alegría y felicidad. "Y no habrá más ira sobre los hijos de Israel", representa también a ese momento de la unión completa y perfecta, en que el lado receptor se eleva hacia el proactivo, como está escrito (Shemot-Ex. 20,17) "Y Mosheh se volteó hacia la niebla" (= 1120), para unirse con su Creador y atraer la Torah que se extenderá y expandirá desde Israel.