Shlaj Lejá, aliah del viernes - Iesod en la semana. Bamidbár 15,19: "Y será cuando comáis del pan de la tierra, elevaréis una ofrenda a Hashém".
Tal como temieron los espías que envió Mosheh que sucediera, a partir de nuestro tomar contacto con la tierra de Israel (con "la" tierra, que es la Maljút), nos veremos subordinados a las leyes de la "naturaleza". ¿En qué erraron los espías, entonces? Ellos creyeron que este cambio nos limitaría, que nos convertiría en mucho más apegados a la materia, de resultas de lo cual nos haría descender del maravilloso nivel de espiritualidad hacia el que fuimos atraídos. Y la verdad es que todo el objetivo de nuestra vida en la "matrix virtual", en el laberinto del mundo físico, consiste en que logremos "enmendar" la materia de modo que opere de acuerdo a los valores de lo espiritual; que elevemos a la tierra, a la novia, hacia el novio que aguarda por ella bajo el palio nupcial, en el firmamento. Y todo comienza, naturalmente, en la tierra de Israel, en su centro Ierushalaim, cúspide de la materia y punto más bajo de los cielos.
En nuestro verso, está todo claro: "Y será cuando comáis" ("vehaiáh beOjlejém") tiene valor numérico 139, exacto como la orden "rescataos". ¿Habíamos pensado en quedarnos atrapados por lo material? Todo comienza por "rescataos"... del pan de la tierra. Y sólo es posible rescatarnos hacia arriba, en dirección al pan del firmamento, como con el mán (maná) del desierto; y aparentemente, es posible lograrlo incluso y especialmente mientras vivimos sobre la faz de la tierra.
Y será cuando comáis del pan de la tierra. "del pan de la tierra" ("miléjem haArets") tiene valor 414, igual que "Or Einsóf" (luz del infinito), de la que nos nutrimos en realidad, incluso cuando comemos pan de la tierra. Para abundar (¡oh, cuán maravillosa es tu Torah, Hashém!), 414 es también el valor de "Ahavót" (amores). Elevaremos la ofrenda a Hashém... mientras nos alimentamos de amores. Y si hemos logrado comprender en qué consiste eso de comer (pan de la tierra para el cuerpo, luz infinita en forma de amores para el alma), sólo nos resta develar cómo lograremos llegar hasta ahí, cómo abriremos los pórticos de la redención en la sefirah de Iesód, para elevar en shabát la tierra-Maljút a su definición original de espiritualidad rectificada.
Elevaréis una ofrenda a Hashém. Ante todo, la acción en sí: "elevaréis". No dice "elevad" sino que utiliza lenguaje de futuro seguro. "Elevaréis" ("tarimu") tiene valor 656, un número que apenas ayer iluminó nuestros ojos, en su equivalencia al verso (Tehilim -Salmos- 27,14) "Pon tu esperanza en Hashém con fuerza, y dotará de valentía a tu corazón, y pon tu esperanza en Hashém", que ya en su sentido literal implica una elevación, una ofrenda hacia lo Alto de todo aquéllo a que lo apliquemos.
¿Y qué elevaremos en ofrenda? "Una ofrenda a Hashém" (trumah laHashém) , que en su valor 707 señala inmediatamente a "el shabát" ("hashabát"), que es plenamente una elevación de la realidad material toda a situación espiritual), y señala a "su mujer" ("Ishtó"), la mujer de cada hombre (y ya dijo Rash"i en el caso de Ioséf con la esposa de Potifar: "el pan del hombre es su esposa"), y señala por fin a un verso entero que dice (Bereshít -Génesis 12,9) "Y fue Abrám, andando y viajando hacia el Néguev". Avrahám viaja, muda su lugar de inmediato, cada vez, de acuerdo a las instrucciones que recibe del Creador; tal como sucederá al pueblo de Israel sus descendientes en el desierto, hasta que finalmente reciban su parcela en heredad, aquélla que prometió Hashém a Avrahám. Por consiguiente, acostumbraban nuestros sabios tomar sobre sí la situación de "exilio", largarse a los caminos sin parar más de un día en ningún lado, para expiar por todo mal decreto u sentencia. Andando y viajando: De acuerdo a Hashém acamparán, de acuerdo a Hashém levantarán campamento y viajarán.
No podrá cargar con el yugo de la redención quien esté apegado a apetitos y dependencias relativas a este mundo. Entonces, "elevaréis", pondréis vuestra esperanza en Hashém, como hemos visto. Una "ofrenda para Hashém": eleva hacia Hashém el modo en que te deleitas en shabát y el modo en que deleitas a tu shabát, eleva hacia El el shalóm con tu mujer (y tú, mujer, con tu marido), y tu capacidad de "andando y viajando", de superar todos los obstáculos y cambios que advienen a tu vida, todas las pruebas que te van tocando, desde una actitud de amor y felicidad, desde el conocimiento claro de que el pan de la tierra que comes, comprende en su interior luz infinita de la que se nutre tu alma, para incidir y enmendar tu mundo, y habilitarlo para la completa redención.
Tal como temieron los espías que envió Mosheh que sucediera, a partir de nuestro tomar contacto con la tierra de Israel (con "la" tierra, que es la Maljút), nos veremos subordinados a las leyes de la "naturaleza". ¿En qué erraron los espías, entonces? Ellos creyeron que este cambio nos limitaría, que nos convertiría en mucho más apegados a la materia, de resultas de lo cual nos haría descender del maravilloso nivel de espiritualidad hacia el que fuimos atraídos. Y la verdad es que todo el objetivo de nuestra vida en la "matrix virtual", en el laberinto del mundo físico, consiste en que logremos "enmendar" la materia de modo que opere de acuerdo a los valores de lo espiritual; que elevemos a la tierra, a la novia, hacia el novio que aguarda por ella bajo el palio nupcial, en el firmamento. Y todo comienza, naturalmente, en la tierra de Israel, en su centro Ierushalaim, cúspide de la materia y punto más bajo de los cielos.
En nuestro verso, está todo claro: "Y será cuando comáis" ("vehaiáh beOjlejém") tiene valor numérico 139, exacto como la orden "rescataos". ¿Habíamos pensado en quedarnos atrapados por lo material? Todo comienza por "rescataos"... del pan de la tierra. Y sólo es posible rescatarnos hacia arriba, en dirección al pan del firmamento, como con el mán (maná) del desierto; y aparentemente, es posible lograrlo incluso y especialmente mientras vivimos sobre la faz de la tierra.
Y será cuando comáis del pan de la tierra. "del pan de la tierra" ("miléjem haArets") tiene valor 414, igual que "Or Einsóf" (luz del infinito), de la que nos nutrimos en realidad, incluso cuando comemos pan de la tierra. Para abundar (¡oh, cuán maravillosa es tu Torah, Hashém!), 414 es también el valor de "Ahavót" (amores). Elevaremos la ofrenda a Hashém... mientras nos alimentamos de amores. Y si hemos logrado comprender en qué consiste eso de comer (pan de la tierra para el cuerpo, luz infinita en forma de amores para el alma), sólo nos resta develar cómo lograremos llegar hasta ahí, cómo abriremos los pórticos de la redención en la sefirah de Iesód, para elevar en shabát la tierra-Maljút a su definición original de espiritualidad rectificada.
Elevaréis una ofrenda a Hashém. Ante todo, la acción en sí: "elevaréis". No dice "elevad" sino que utiliza lenguaje de futuro seguro. "Elevaréis" ("tarimu") tiene valor 656, un número que apenas ayer iluminó nuestros ojos, en su equivalencia al verso (Tehilim -Salmos- 27,14) "Pon tu esperanza en Hashém con fuerza, y dotará de valentía a tu corazón, y pon tu esperanza en Hashém", que ya en su sentido literal implica una elevación, una ofrenda hacia lo Alto de todo aquéllo a que lo apliquemos.
¿Y qué elevaremos en ofrenda? "Una ofrenda a Hashém" (trumah laHashém) , que en su valor 707 señala inmediatamente a "el shabát" ("hashabát"), que es plenamente una elevación de la realidad material toda a situación espiritual), y señala a "su mujer" ("Ishtó"), la mujer de cada hombre (y ya dijo Rash"i en el caso de Ioséf con la esposa de Potifar: "el pan del hombre es su esposa"), y señala por fin a un verso entero que dice (Bereshít -Génesis 12,9) "Y fue Abrám, andando y viajando hacia el Néguev". Avrahám viaja, muda su lugar de inmediato, cada vez, de acuerdo a las instrucciones que recibe del Creador; tal como sucederá al pueblo de Israel sus descendientes en el desierto, hasta que finalmente reciban su parcela en heredad, aquélla que prometió Hashém a Avrahám. Por consiguiente, acostumbraban nuestros sabios tomar sobre sí la situación de "exilio", largarse a los caminos sin parar más de un día en ningún lado, para expiar por todo mal decreto u sentencia. Andando y viajando: De acuerdo a Hashém acamparán, de acuerdo a Hashém levantarán campamento y viajarán.
No podrá cargar con el yugo de la redención quien esté apegado a apetitos y dependencias relativas a este mundo. Entonces, "elevaréis", pondréis vuestra esperanza en Hashém, como hemos visto. Una "ofrenda para Hashém": eleva hacia Hashém el modo en que te deleitas en shabát y el modo en que deleitas a tu shabát, eleva hacia El el shalóm con tu mujer (y tú, mujer, con tu marido), y tu capacidad de "andando y viajando", de superar todos los obstáculos y cambios que advienen a tu vida, todas las pruebas que te van tocando, desde una actitud de amor y felicidad, desde el conocimiento claro de que el pan de la tierra que comes, comprende en su interior luz infinita de la que se nutre tu alma, para incidir y enmendar tu mundo, y habilitarlo para la completa redención.
שלח לך עליה ו - יסוד בשבוע. במ' טו,יט: "והיה באכלכם מלחם הארץ, תרימו תרומה לי-הוה".
כפי שפחדו המרגלים שיקרה, מעת כניסתנו לארץ ישראל, ניאלץ לנהוג בכפוף לחוקי הטבע. אז במה הם טעו? הם חשבו שזה יגביל אותנו, שזה יהפוך אותנו להרבה יותר חומרניים, ונרד מהרמה הרוחנית המדהימה אליה נשאבנו. והאמת שכל התכלית לחיינו בתוך "המטריקס הוירטואלית", בתוך המבוך של העולם הגשמי, היא שנתקן את הגשמיות באופן שהיא תתואם לרוחניות; שנעלה את הארץ, הכלה, אל החתן שבשמים. והכל מתחיל, כמובן, מארץ ישראל, ממרכזה ירושלים, פסגת החומר וסף הרוח.
בפסוק שלנו, הדברים ברורים: "והיה באכלכם" שווה 139, בדיוק כמו הפקודה "החלצו". חשבנו להיתקע בחומריות? הכל מתחיל בפקודת "החלצו מלחם הארץ". ורק אפשר להיחלץ לכיוון מעלה, לכיוון לחם מן השמים, דוגמת המן; וכנראה זה גם אפשרי בעודנו חיים דוקא על פני הארץ
והיה באכלכם מלחם הארץ. "מלחם הארץ" שווה 414, בדיוק כמו "אור אינסוף", ממנה ניזון באמת, גם כשאנחנו אוכלים לחם מן הארץ. להרבות ברעיון, זה גם שווה למילה "אהבות". נרים תרומה לה' באכלנו אהבות.
ואם זכינו להבין מה האכילה (לחם מן הארץ לגוף, אור אינסוף בצורה של אהבות לנשמה), נותר רק להבין במה נזכה לכך, איך נפתח את שערי הישועה בספירת היסוד להעלות בשבת את הארץ-מלכות לבחינה רוחנית מתוקנת.
תרימו תרומה לי-הוה. קודם כל, עצם העשיה: "תרימו". לא כתוב "הרימו" בלשון פקודה, אלא פשוט "תרימו", לשון עתיד ודאי. תרימו שווה 656, מספר שהתיצב מולנו רק אתמול, בשווי הפסוק [תהי' כז,יד]: "קוה אל י-הוה חזק ויאמץ לבך וקוה אל י-הוה". פשט הפסוק מהווה כבר הרמה, העלאה של כל דבר עליו ניישם אותו. ומה נרים? "תרומה לי-הוה", אשר בשוויה 707 מצביעה מיד על "השבת" (היא עצם העלאת העולם הזה למצב של רוחניות), ועל "אשתו" של כל אדם (הרי "לחמו זו אשתו", כדברי רש"י במעשה יוסף עם אשת פוטיפר); ושווה גם לפסוק השלם [בראשית יב,ט] "ויסע אברם הלוך ונסוע הנגבה": אברהם נוסע, מחליף את מקומו מיד, כל פעם, לפי הוראות הבורא יתברך; בדיוק כאשר יקרה לעם ישראל במדבר, טרם יקבל דוקא את הנחלה אשר הובטחה לאברהם. ועל כן, נהגו פעם חכמים לכפר על כל גזרה קשה ביציאתם "לגלות", ללכת בדרכים בלי לחנות יותר מיממה בשום מקום. הלוך ונסוע: על פי ה' יחנו, ועל פי ה' יסעו.
לא יוכל לשאת עול הישועה מי שידבק בחשק ובחפץ אף בתלות בענייני העולם הזה. ובכן, תרימו, תקוו אל ה' כאשר ראינו. תרומה לה': תרים אל ה' את עונג השבת שלך, את השלום עם אשתך, ואת יכולתך להיות "הלוך ונסוע", מתמודד עם כל התלאות והשינוים המתחוללים בחייך, עם כל הנסיונות המוצבים לפניך, מתוך אהבה ושמחה, מתוך ידיעה ברורה באשר לחם מן הארץ שאתה אוכל, מכיל בתוכו אור אינסוף ממנו נשמתך ניזונה להשפיע ולתקן את עולמך לישועה.
כפי שפחדו המרגלים שיקרה, מעת כניסתנו לארץ ישראל, ניאלץ לנהוג בכפוף לחוקי הטבע. אז במה הם טעו? הם חשבו שזה יגביל אותנו, שזה יהפוך אותנו להרבה יותר חומרניים, ונרד מהרמה הרוחנית המדהימה אליה נשאבנו. והאמת שכל התכלית לחיינו בתוך "המטריקס הוירטואלית", בתוך המבוך של העולם הגשמי, היא שנתקן את הגשמיות באופן שהיא תתואם לרוחניות; שנעלה את הארץ, הכלה, אל החתן שבשמים. והכל מתחיל, כמובן, מארץ ישראל, ממרכזה ירושלים, פסגת החומר וסף הרוח.
בפסוק שלנו, הדברים ברורים: "והיה באכלכם" שווה 139, בדיוק כמו הפקודה "החלצו". חשבנו להיתקע בחומריות? הכל מתחיל בפקודת "החלצו מלחם הארץ". ורק אפשר להיחלץ לכיוון מעלה, לכיוון לחם מן השמים, דוגמת המן; וכנראה זה גם אפשרי בעודנו חיים דוקא על פני הארץ
והיה באכלכם מלחם הארץ. "מלחם הארץ" שווה 414, בדיוק כמו "אור אינסוף", ממנה ניזון באמת, גם כשאנחנו אוכלים לחם מן הארץ. להרבות ברעיון, זה גם שווה למילה "אהבות". נרים תרומה לה' באכלנו אהבות.
ואם זכינו להבין מה האכילה (לחם מן הארץ לגוף, אור אינסוף בצורה של אהבות לנשמה), נותר רק להבין במה נזכה לכך, איך נפתח את שערי הישועה בספירת היסוד להעלות בשבת את הארץ-מלכות לבחינה רוחנית מתוקנת.
תרימו תרומה לי-הוה. קודם כל, עצם העשיה: "תרימו". לא כתוב "הרימו" בלשון פקודה, אלא פשוט "תרימו", לשון עתיד ודאי. תרימו שווה 656, מספר שהתיצב מולנו רק אתמול, בשווי הפסוק [תהי' כז,יד]: "קוה אל י-הוה חזק ויאמץ לבך וקוה אל י-הוה". פשט הפסוק מהווה כבר הרמה, העלאה של כל דבר עליו ניישם אותו. ומה נרים? "תרומה לי-הוה", אשר בשוויה 707 מצביעה מיד על "השבת" (היא עצם העלאת העולם הזה למצב של רוחניות), ועל "אשתו" של כל אדם (הרי "לחמו זו אשתו", כדברי רש"י במעשה יוסף עם אשת פוטיפר); ושווה גם לפסוק השלם [בראשית יב,ט] "ויסע אברם הלוך ונסוע הנגבה": אברהם נוסע, מחליף את מקומו מיד, כל פעם, לפי הוראות הבורא יתברך; בדיוק כאשר יקרה לעם ישראל במדבר, טרם יקבל דוקא את הנחלה אשר הובטחה לאברהם. ועל כן, נהגו פעם חכמים לכפר על כל גזרה קשה ביציאתם "לגלות", ללכת בדרכים בלי לחנות יותר מיממה בשום מקום. הלוך ונסוע: על פי ה' יחנו, ועל פי ה' יסעו.
לא יוכל לשאת עול הישועה מי שידבק בחשק ובחפץ אף בתלות בענייני העולם הזה. ובכן, תרימו, תקוו אל ה' כאשר ראינו. תרומה לה': תרים אל ה' את עונג השבת שלך, את השלום עם אשתך, ואת יכולתך להיות "הלוך ונסוע", מתמודד עם כל התלאות והשינוים המתחוללים בחייך, עם כל הנסיונות המוצבים לפניך, מתוך אהבה ושמחה, מתוך ידיעה ברורה באשר לחם מן הארץ שאתה אוכל, מכיל בתוכו אור אינסוף ממנו נשמתך ניזונה להשפיע ולתקן את עולמך לישועה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה