יום שלישי, 29 בנובמבר 2016

Midrásh del Rey que ve y no es visto: Toldót, aliáh de miércoles, Nétsaj en la semana

--------------  Y he aquí una nueva serie de meditaciones, palabra de cada día en su día:

Me constituiré en badajos de gratitud
Midrásh del Rey que ve y no es visto

Toldót, aliáh de miércoles, Nétsaj en la semana. Bereshit-Gen. 26,24: "Y se mostrará a él Hashém en la noche esa, y dirá: Yo soy el Elohím de Avrahám tu padre; no temas, pues contigo (soy) Yo; y te he bendecido, y he abundado tu descendencia, en bien de Avrahám mi siervo".
Si eres Itsják, si tomas para tí el paradigma de sus enmiendas y te invistes de las cualidades de Itsják, silencia tu miedo y atiende, de boca del Creador: "No temas, pues contigo Yo", [Jer. 1,19] "y saldrán en guerra hacia tí y no podrán vencerte, pues contigo Yo, palabra de Hashém, para salvarte". Porque Itsják es humilde y vigoroso, rendido únicamente a la Ley superior; gobierna su instinto y soporta la disciplina, y no se emociona fácilmente. [Tehilim 69,19] "Aproxímate a mi alma, redímela; en aras de mis enemigos libérame", pedirá y recibirá, puesto que en pos de incidir con bien aún en sus enemigos es que pidió recibir para sí. Y como es sabido, [Prov. 28,13] "el que oculta sus crímenes no tendrá éxito, y el que reconoce y abandona (el crimen) recibirá misericordia", pues la Ley divina está revelada y es aprehendible para todo quien quiere ver, y sólo quien porfíe en la maldad se perderá. Puesto que (Shemot-Ex. 32,16) "la escritura de E-lohím es libertad", pues grabar en tu conciencia la verdad abrirá ante tí las puertas hacia la más alta libertad.
Y todo el proceso adviene en verdad por mérito de la Piedad: "en bien de Avrahám, mi siervo" (cuya cualidad sobresaliente es el Jésed-piedad-amor) se abren las puertas de la "libertad" ("jerút"). Por mérito del Jésed de Avrahám, la bendición se posará sobre el recipiente enmendado de Itsják el valiente. "Y se mostrará a él Hashém en la noche esa, y dirá: Yo soy el Elohím de Avrahám tu padre; no temas, pues contigo (soy) Yo; y te he bendecido, y he abundado tu descendencia, en bien de Avrahám mi siervo"; y en el momento de estrechez y pena se levantará la cualidad de Hód (el sentido de reconocimiento y gratitud) de Aharón el Cohén, bajo las órdenes del director y triunfador Moshéh (en sintonía de la cualidad de Nétsaj), [Bamidbar-Num. 17,12] "y tomará Aharón tal como dijo Moshéh, y correrá hacia dentro de la multitud, y he que comenzó la peste en el pueblo; y dará el incienso, y expiará por el pueblo", y todos son curados como en un pestañeo. Y es bastante para nosotros.


---------------------------------
Aclaraciones necesarias:
Este texto, y los que con ayuda de Hashém han de seguirle en la serie, está destinado a una lectura meditativa que sigue el curso de asociaciones numéricas para armar un puzzle semántico revelador. Cada vez que citamos ya el verso completo del día o parte de él, todas las citas que le siguen (hasta la aparición de una nueva cita del verso del día) comparten su mismo valor numérico. Quien desee ver todos los datos y detalles numéricos asociados a cada meditación, los hallará en la versión original que escribo en hebreo, en el grupo https://www.facebook.com/groups/toratmashiach/ o en el blog http://titularesdetorah.blogspot.co.il/

#danielginerman

*** מדרש המלך רואה ואינו נראה *** תולדות ע"ד, נצח בשבוע

---------- הנה ראשית סדרה חדשה של התבוננויות דבר יום ביומו:

אהוה ענבלי הוד
*** מדרש המלך רואה ואינו נראה ***


תולדות ע"ד, נצח בשבוע. ברא' כו,כד: "וירא אליו י-הוה בלילה ההוא, ויאמר: אנכי אלהי אברהם אביך; אל תירא, כי אתך אנכי; וברכתיך, והרביתי את זרעך, בעבור אברהם עבדי".
אם אתה יצחק, אם תעלה על מעלת תיקונו ותתלבש במידות של יצחק אבינו, השקט פחדך ושמע, מפי א-ל: "אל תירא, כי אתך אנכי", [ירמ' א,יט] "ונלחמו אליך ולא יוכלו לך, כי אתך אני נאם י-הוה, להצילך". כי יצחק צנוע וגבור, כנוע אך לחוק העליון, כובש את יצרו ועומד במשמעת, ואינו מתרגש בקלות. [תהי' סט,יט] "קרבה אל נפשי, גאלה; למען איבי פדני", יבקש ויקבל, כי על מנת ישפיע טוב בקש לקבל לעצמו. וכידוע, [מש' כח,יג] "מכסה פשעיו לא יצליח, ומודה ועזב ירחם (ירוחם)", כי החוק האלוהי גלוי לכל החפץ לראות ורק העקש ברעתו יאבד. הרי (שמ' לב,טז) "מכתב א-להים הוא חרות", כי זה שתחרות בתודעתך את האמת יפתח לך את שערי הדרור והחופש להביאך אל פיסגת החרות.


והכל בא באמת בזכות מידת החסד, "בעבור אברהם עבדי" נפתחים שערי "חרות". בזכות החסד של אברהם, הברכה תשרה על הכלי המתוקן של יצחק הגיבור. "וירא אליו יהוה בלילה ההוא, ויאמר: אנכי אלהי אברהם אביך; אל תירא, כי אתך אנכי; וברכתיך, והרביתי את זרעך, בעבור אברהם עבדי"; ולעת צרה תקום מידת ההוד (חושי ההודאה וההודיה) של אהרן הכהן בפקודת משה המנצח, [במ' יז,יב] "ויקח אהרן כאשר דבר משה, וירץ אל תוך הקהל, והנה החל הנגף בעם; ויתן את הקטרת ויכפר על העם", וכולם נרפאים כהרף עין. וד"ל.


*****************************

ולכשתרצה לעיין במספרים:


אל תירא, כי אתך אנכי = 1174 = [ירמ' א,יט] "ונלחמו אליך ולא יוכלו לך, כי אתך אני נאם י-הוה, להצילך" = [תהי' סט,יט] "קרבה אל נפשי, גאלה; למען איבי פדני" = [תהי' עב,יא] "וישתחוו לו כל מלכים, כל גוים יעבדוהו" = [מש' כח,יג] "מכסה פשעיו לא יצליח, ומודה ועזב ירחם (ירוחם)" = (שמ' לב,טז) "מכתב א-להים הוא, חרות" = (שמ' לד,י) "נגד כל עמך אעשה נפלאת" = (שה"ש א,ט) "דמיתיך רעיתי" = (נחמ' א,ד) "ויהי כשמעי את הדברים האלה"

בעבור אברהם עבדי = 614 = חרות

וירא אליו יהוה בלילה ההוא ויאמר אנכי אלהי אברהם אביך אל תירא כי אתך אנכי וברכתיך והרביתי את זרעך בעבור אברהם עבדי = 4826 = [במ' יז,יב] "ויקח אהרן כאשר דבר משה, וירץ אל תוך הקהל, והנה החל הנגף בעם; ויתן את הקטרת ויכפר על העם"


יום חמישי, 10 בנובמבר 2016

אהוה ענבלי הוד - מבוא

לא אפחד כי אם מהפחד, באשר הוא בטוי להיעדר אהבה. כמו שהחושך הוא רק בטוי להיעדר אור. היעדר, משמעותו שאין זרימה, השפע אינו נשפע, ושפע שאינו נשפע הוא כמו מן במדבר אשר נשמר מהיום למחרת שמא חלילה יחסר, והוא נרקב ומעלה אובש ומתמלא תולעים המוזמנים לחדש את הזרימה, ומקיימים בכך את מה שניתן בהתחלה בידי האדם, והוא, מתוך פחד שהוא בטוי להיעדר אהבה, תקע את השפע אצלו ובכך כפר בעיקר, כי כל הקיים קיים בתנועה, ואף כל אטום הוא כמעט כולו חלל ריק ורק התנועה המתמדת של כל החלקיקים שבו מקנה לו כאילו ממשות, וכן הדברים אשר יחשוב האדם או יאמר או יעשה, הכל בשנוי ובזרימה ובהשתנות; ואם לא, אם הוא נתקע במחשבותיו ובהיחוו את אשר כבר עבר או את אשר טרם הגיע ומפסיק לפרוק ולצעוד הלאה, אז השפע נעלם ממנו ונותרת רק גופה יבשה, קליפה, אליל, מכל מה שהיה; וברור שאם ינשום ולא ינשוף לא יתהוו בו חיים, ואם דמו לרגע ישקוט ויפסיק לחולל ורידיו ועורקיו לא יחייה אותו יותר כי אם בדמו הדומם ימות רוחו ויסרח, כרוח אשר לא נושבת עוד ולא תיקרא כבר רוח. כי סוד השפע הוא סוד החיות וחיבור של כל העולמות, כסוד טיפת הזרע של הזכר הנוצרת בעולמו העליון הוא הכי פנימי, בעולם המחשבה, ומשם תצא להפרות מיסודו את גלגלי מלכותו בגשמיות להמשיך אל העולם הנוכח עוד חיים בהם תתלבשנה בהשתלשלות מופלאת עוד ועוד עד אינסוף ניצוצות של החכמה להתהוות חיים על פני הארץ, וגם הארץ עצמה פועמת וחיה, ולו היתה עוצרת לרגע והבריאה היתה פוסקת מלהיברא ולהתחדש לעת רצון אחת אזי הכל היה נעלם כי נאלם והיה כאילו לא היה מעולם. 
נע, הכל נע, וכי הוא נע הוא חי ומסוגל להיתקן, ותיקון המחשבה מביע תיקון ללב, והלב הנתקן מתקן את הזמן המזמין הוויה הנחווית בחזרה בלב ומניעה את החכמה; וכן האמונה פותחת את שערי התענוג המתבטא ברצון, והרצון ילהיב את התענוג שיחזק האמונה, רצוא ושוב כמנין תורה היא עץ חיים, כי זו באמת התורה כולה אשר יגשים בעודו האדם וחי בה, ואם יפסוק לא יחיה עוד כי אינו חי. והכל חד, ובהשיגו בחינת אחדות נעשה אחד ומיוחד, כן גוף ונפש, זמן ומרחב, קודש וחול, עולם ונעלם, ואין דעת כי אם התחברות זכר ונקבה לתודעה פוריה המניבה חיים זורמים בעורקי האדמה כי אדם יש לעבדה. ואף התנועה עצמה היא גם ציור ואשליה, כי הכל באמת מתקיים ומתחדש תדיר בכל העולמות והכל כנהר שאינו עומד מהיברכו את החיים, ונחוץ הזמן על מנת שיגלה האדם פתח לחדור לעולמו, להתלבש במלבושי מלכותו, אבל אין צורך בזמן לשום ענין אחר, כי הכל באמת מיידי וזורם ללא הפסק בפנימיות שבפנימיות במידת דק מן הדקים, ומה שאחרי יכול לפני וכן להפך, והחכמה מציירת ומסדרת סיבה למסובב לפי בחירתה ויצרה, לפי האמונה המאירה צלם, מתוכו הדמות של תענוג אשר יניע את הדעת בבחינת רצון להגשמה, וכן הלאה בכל הזמן ועוד הרבה יותר פנימה בניצוץ המתלבש בזמן לחיותו ולפרוש אותו במרחבים, שגם הם לבוש לנפש אשר אינה כי אם עוד לבוש ללבוש של הלבוש, והכי עמוק פנימה אין כי אם אהבה; ואם תראנה בכל אשר תראה, הרי את מסע כל הקליפה הקדמה לפרי עברת בשלום וכאילו מעולם לא נטמאת בה, ושירה חדשה מאתך תצא כי אין תודעתך נתקעת אפילו לא בלב כי אם תזרום בפעימה, במנגינה הפנימית לכל, הנאמרת ויהי, ואת הלבושים לכל עולם תבחר ומכל עץ תאכל ומכל פרי, ויתהוו בך, יונה מוצאת מנוח כי היא נכללת כבר מהציפור ומהקן, מיקדש הנוסע וחונך עולם חדש מעצם ידיעתו בנוכח את עצמו. והכל סוד וסמוי מן העי"ן ומן הה"י כי הכל אל"ף כאחד מיני אלף, אחד יחיד ומיוחד בחסותו מתקיים כל הרבוי, והשמחה שלו נובעת כנהר מחכמתו לקיים את כל העולמות אשר ילבש.
והכל הבל כהבל פיו של האדם, רוח חייו ומרכבה לקול דברו, ומבחוץ הגסות ורעות רוח; והיה כי אתגלה באהבה לכל אשר אחפוץ ולא תחסר לי, כנהר נובע ממקור חכמה; ציפור נמלטה מפח יוקשים והפח נעלם כלא היה כי לא היה. ואין זה קורה בזמן לאורך אלא בנפש פנימה, והאהבה מצמיחה נצנים ופרי חרות המתבטא בציוצי ענבלי חן הנוקשים בקורות פעמוני עולם בצחוק גדול.


יום שלישי, 14 ביוני 2016

Behaalotjá, aliah de miércoles, Nétsaj en la semana

Behaalotjá, aliah de miércoles, Nétsaj en la semana. Bamidbar-Num. 9,16: "Así será siempre: la nube lo cubrirá, y apariencia de fuego la noche".
Dos principios, piedras fundamentales, para la vida de un hombre libre: el mán-maná (el sustento) de cada día en su día, y la conciencia del viaje, del cambio y la mudanza perpetuos. Premisas sencillas: libera para liberarte. Para no quedar atrapado, no atrapes. No busques que lo que no eres tú dependa de tí, y no dependerás tú. La luz, por naturaleza, fluye; pasará por tí para bendición, y de tu fuerza tomará coraje para beneficiar a cuanto no eres tú. Y la conciencia del viaje, aplica a que también en el lugar, y en todo lo que ocupa lugar, no tiene objeto aferrarte; sino que te conviene estar siempre listo para partir, al tiempo que te preocuparás de que el sitio de tu asiento resulte bendecido de tí. Y todo en círculos concéntricos, pues de lo Alto las señales, y dirá E-lokím y será, y he que es siempre muy bueno. Pues el templo encabeza el campamento, y a modo de una danza que se ejecuta en todos los órdenes y dimensiones de la creación, el templo se moverá, y en derredor suyo los que están pegados a él, y los que están próximos y así sucesivamente, hasta el ciudadano y el guér a quienes tocó asentarse en el extremo del campamento. "Así será siempre: la nube lo cubrirá, y apariencia de fuego la noche" ("kén ihiéh tamíd he'anán ijasénu umarEh Esh láilah" = 1503), en cuya presencia el campamento reposará, y a su disolución serán probados los hombres en su capacidad de alcanzar un nuevo peldaño en su conciencia vital, en su conciencia del mundo y de la tierra. (Miq. 7,20) "Dá verdad a Iaakóv" ("titén Emét leia'akóv"), pues todas las herramientas que yo pongo en tus manos hoy, toda la mitsváh-precepto (Devarim-Deut. 30,11) "que yo te ordeno hoy, no es sorprendente-ajeno respecto de tí" ("Ashér Anojí metsavjá haióm ló nifléT hí mimjá") pues es justamente tu naturaleza superior y verdadera. Y quien comprenda ésto, será bendecido con todo aquéllo que confíe y dé por cierto, (Jer. 17,8) "y no dejará de hacer fruto" ("veló iamísh me'asót péri"); (Vaikra-Lev. 8,30) "y consagrará Aharón sus vestiduras" ("vaikadésh Aharón Et begadáv").
De modo que entre cada uno y uno de los cuarenta y dos traslados necesarios para llevar, a través de la enmienda y la rectificación, la conciencia de Mitsráim hasta la conciencia de frente al Iardén-Jordán, a Ierijó-Jericó, hay una estación, y todo tiempo que permanezca estacionado el templo, "la nube lo cubrirá, y apariencia de fuego la noche" ("ha'anán iejasénu umarEh Esh láilah" = 949), en una maravilla portentosa, permanente y sensible, para que veas y te salves de todos los ídolos y vanidades que nacen en tí (Jer. 6,21) "y cayeron en ellos padres e hijos juntos" ("vekashlú bám Avót ubaním iajdáv"), (Jer. 16,11) "y les rindieron culto y les reverenciaron" ("vaia'avdúm vaishtajavú lahém"); para sacudir y despertar a (Tehilim 31,7) "los que cuidan vanidades insustanciales" ("hashomrím hevléi sháv") y con ello quieren (Bereshit-Gen. 10,8) "ser poderoso en la tierra" ("lihiót guibór vaArets"), (Jer. 52,25) "los que se encuentran dentro de la ciudad" ("hanimtsaIm betój ha'ír") (Ez. 38,13) "para tomar ganado y adquisiciones" ("lakájat miknéh vekinián"); y todo ello es insignificante y vano, pues por la palabra de Hashém incluso (Ez. 32,7) "el sol con nube lo cubriré" ("shémesh be'anán Ejasénu"), (Naj. 1,5) "y las lomas se derritieron" ("vehagva'ót hitmogágu"), y qué necesitarás que de lo Alto no hayas de esperar si te toca. Pues si entonamos y ensalmamos (Tehilim 80,1) "para el director, para rosas" ("lamenatséaj El shoshaním") que representan a la Maljút-reinado rectificado, sobre toda (Crón.2 4,5) "flor de rosa" ("péraj shoshanáh"), incluso las (Bamidbar-Num. 33,6) "que hay en el extremo del desierto" ("Ashér biktséh hamidbár"), vosotros (Jer. 50,2) "decid en los pueblos, y dad a oir, y elevad-enarbolad milagro" ("haguídu bagoím vehashmí'u useU nés"), (Shemot-Ex. 17,4) "y gritará Moshéh a Hashém para decir-hacer" ("vaits'ák moshéh El Hashém leEmór") de tanta seguridad y alegría, y nosotros (Prov. 1,13) "llenaremos nuestras casas de botín" ("nemalé batéinu shalál") del mismo modo en que le fue abierto a Saráh, (Bereshit-Gen. 20,18) "la esposa de Avrahám" ("Eshet Avrahám"), (Devarim-Deut. 8,1) "que juró Hashém" ("Ashér nishbá' Hashém") a ella (Devarim-Deut. 31,21) "lo que él hace hoy" ("Ashér hú 'oséh haióm") ya, que el juramento y el mérito son también puro presente si quieres. Así sobre nosotros, con ayuda de Hashém. (Nej. 9,19) "Y tú, con tu misericordia abundante" ("veAtáh berajaméja harabím"), nos conduces en el desierto.
Y todo con el objeto de que haya shalóm y seguridad: "la nube lo cubrirá" ("he'anán ijasénu" = 321) (Shemot-Ex. 24,17) "como fuego" ("kaEsh"), (Is. 7,4) "y tu corazón no se ablandará-estremecerá" ("ulebavjá ló ieráj") siquiera (Is. 17,13) "ante el advenimiento de una tempestad" ("lifnéi sufáh"), aún cuando (Jer. 23,30) "los que roban mis palabras" ("meganvéi dvarái", los que hablan como si fueran palabras de Hashém, mas sólo a sus propios instintos sirven) gritan que (Ez. 7,15) "la espada está fuera" ("hajérev bajúts") desenvainada y lista, (Jer. 21,5) "y con gran ira" ("ubekétsef gadól") se levantará (Sam.2 19,1) "y se irritará el rey" ("vairgáz hamélej"), y ellos buscan que engrandezcas el honor de ellos mismos. Sólo viene la nube (Crón.2 25,17) "a decirte" ("leEmór lejá") que te dispongas (Nej. 9,12) "a iluminar para ellos" ("lehaIr lahém") (Ester 1,16) "y sobre todos los pueblos" (Ester 5,8) "de acuerdo a la palabra del rey" ("kidvár hamélej"), (Bereshit-Gen. 16,12) "y sobre todos sus hermanos" ("ve'al pnéi kól Ejáv") (Tehilim 105,39) "iluminar la noche" ("lehaIr láilah"); (Reyes1 19,4) "y él camina en el desierto" ("vehú haláj bamidbár") y tras él (Jos. 5,5) "todo el pueblo, los que salen" ("kól ha'ám haiotsIm"), que preguntan (Devarim-Deut. 1,28) "¿a dónde nosotros subimos?" ("Anah Anájnu 'olím"), (Devarim-Deut. 31,21) "antes de que yo los traiga" ("betérem AviEnu") (Jos. 3,13) "en las aguas del Iardén-Jordán" ("beméi haiardén") por tierra seca; y toda su acción y peripecia (Crón.1 17,23) "será creída por siempre" ("ieAmén 'ad 'olám"), para dotar de conciencia de albedrío y elección (Tehilim 145,14) "a todos los sometidos" ("lejól hakfufím"). Sólo (Bamidbar-Num. 16,24) "habla a la congregación" ("dabér El ha'edáh"), habla (Bereshit-Gen. 41,36) "a la tierra" ("laArets") (Reyes1 18,34) "y sobre todos los árboles" ("ve'al kól ha'etsím"); (Is. 2,19) "y del esplendor de su majestad" ("umehadár gueOnó") (Bereshit-Gen. 31,53) "con el temor de su padre Itsják" ("befájad Abív itsják") y con su pudor, que (Tehilim 74,8) "dijeron-dirán en sus corazones" ("Amrú belibám"): (Job 19,20) "se apegó mi sustancia-mismidad" ("davkáh 'atsmí") en lo que (Tehilim 40,14) "es voluntad de Hashém" ("ratsáh Hashém"), que (Crón.2 25,7) "vino a él para decir" ("bá Eláv leEmór") palabras de shalóm y de verdad, "y apariencia de fuego la noche" ("umarEh Esh láilah" = 628), capaz de iluminar el corazón enmendado hasta que se levantarán (Shemot-Ex. 12,39) "y no podrán vacilar-demorarse" ("veló iajlú lehitmahaméha") en aprender y hacer lo (Shemot-Ex. 16,16) "que ordenó Hashém" ("Ashér tsiváh Hashém"), (Bamidbar-Num. 4,6) "y pusieron sobre él" ("venatnú 'aláv") su seguridad; y ya sin preocupación verán la señal (Devarim-Deut. 4,1) "y voltearemos, y viajaremos hacia el desierto" ("vanefén vanisá' hamidbárah"), pues todas las cosas que puedas necesitar (Devarim-Deut. 28,66) "colgadas están para tí en frente" ("tluIm lejá minégued") listas para tí siempre, (Jos. 2,24) "pues da Hashém en nuestra mano" ("ki notén Hashém beiadénu"), en nuestra mano de todos una, el árbol de la vida, y la luz especial para la que esmerarnos en la aptitud de nuestros recipientes y herramientas. Y a donde el E-lokím le traiga, descargará (Jue. 11,3) "y se asentará en tierra de Bien" ("vaieshév beErets tóv"); (Reyes2 2,24) "y se volteará hacia tras y verá" ("vaífen Ajaráv vairEh") (Reyes2 7,18) "cual la palabra del hombre de E-lokím" ("kidvár Ish haE-lokím"): (Miq. 1,5) "¿acaso no es Ierushaláim"? ("haló ierushaláim") (Jer. 26,18) "y el monte de la morada-templo" ("vehár habáit"), (Jer. 33,21) "y a los levitas los cohaním-sacerdotes" ("veEt haleviím hacohaním"), (Crón.1 21,24) "y elevamiento de ofrendas de oláh" ("veha'alót 'oláh", el sacrificio de que sólo Hashém tiene provecho). (Jue. 21,4) "Y elevarán sacrificios de oláh" ("vaia'alú 'olót"), y pensará el hombre en su corazón en el momento de elevar su ofrenda que el animal ofrecido es metáfora mágica de sí, (Ez. 11,3) "y nosotros somos la carne" ("veAnájnu habasár"); y de no ser así en tu corazón, de nada bueno habrá valido el sacrificio. (Tehilim 77,7) "Y buscará mi espíritu" ("vaijapés rují") (Tehilim 89,29) "y mi pacto" ("ubrití") la (Tehilim 107,4) "ciudad de asiento" ("'ír mosháv") (Prov. 21,9) "y casa de amigo" ("ubéit javér"), y de Hashém la revelación del (Jer. 12,1) "te diré" ("Adavér Otjá", en términos de que te conectaré, que mi palabra de tí se hará en tí), sacaré a ejecución la potencia del habla elevado que (Is. 44,1) "le elegí" ("bajárti bó"). (Ez. 10,15) "Paraos sobre ésto" ("'imdú 'al zóT") (Sam.1 3,3) "y la candela de E-lokím aún no se apagará" ("venér E-lokím térem ijbéh"): (Prov. 2,2) "para hacer atender a la sabiduría tu oído" ("lehakshív lejojmáh Oznéja"); y para ello, como culmina el verso, inclina tu corazón a la inteligencia-comprensión, para abundar (Prov. 10,6) "bendiciones" ("brajót") (Sam.1 4,8) "de mano del E-lokím portentoso éste, éste es el E-lokím" ("miád haE-lokím haAdirím haEleh Eleh hém haE-lokím") que (Tehilim 147,13) "bendice a tus hijos en tu seno" ("beráj banáij bekirbéj") (Rut 1,13) "hasta que crezcan" ("'ad Ashér igdálu"), simiente sagrada que (Ec. 1,15) "no se la podrá contar" ("ló iujál lehimanót"), (Daniel 2,39) "y último de tí" ("ubatráj") felicidad eterna. Visión de EsaBiEl que contempló en libro, cifra y relato, para hacer placidez a su Creador y shalóm en todos los mundos.


Esta meditación parte de una situación dada, armónica, abúlica casi: el campamento está instalado, la población asentada, duermen y viven todos los días en el mismo sitio, el sustento es traído a sus bocas y no hay razón para sufrir. El templo, la tienda del testimonio, es cubierto durante el día por una nube densa, y durante la noche por algo familiar al fuego. Y así será siempre, mientras sea. Porque en cualquier momento, habrá que saber salir al camino con alegría y presteza, a volver todas las luces recibidas, todo el amor, toda la belleza, en herramientas con que hacernos mejores, con que ser parte de un mundo redimido. 
La condición para el asiento plácido es la disposición a perderlo. La condición para la bastedad cotidiana es aceptarla con bendición cada día para el día mismo, sin temer el mañana. Y ante la prueba que experimentarás si de lo Alto te quedan sobras, es convertirlas en más y más luz y más y más vidas que fructifican en amor sobre la tierra.





בהעלתך, עליה ד, נצח בשבוע

בהעלתך, עליה ד, נצח בשבוע. במ' ט,טז: "כן יהיה תמיד: הענן יכסנו, ומראה אש לילה".
שתי עקרונות, אבני יסוד, לחיים של בן-חורין: מן יום ביומו, ומודעות המסע. דברים פשוטים: שחרר כדי שתשתחרר. על מנת שלא תהיה כלוא, אל תכלא. אל תתלה זולתך ממך, אל תתיימר לנהל כי אם דרכך לתפארה, ולא תהיה תלוי. האור מטבעו שופע; יעבור דרכך לברכה, ומעוזך ינק אומץ להיטיב עם זולתך. ומודעות המסע, עניינה שגם במקום, ובכל אשר תופס מקום, אל תאחוז; כי אם הייה תמיד מוכן למסע, בעוד תדאג למקום מושבך להתברך ממך. והכל לפי מעגלים, אשר מפי עליון הסימנים, ויאמר א-להים ויהי, והנה תמיד טוב מאוד. כי המשכן בראש המחנה, ובריקוד המתקיים בכל ממדי היקום, המשכן ינוע וסביבו הדבקים בו והקרובים אליו וכן הלאה, עד האזרח והגר אשר מושבם בקצה המחנה. "כן יהיה תמיד: הענן יכסנו, ומראה אש לילה" = 1503, אשר בנוכחות סימנים גלויים אלו המחנה ינוח, ובהסתלקותם יתנסו בני האדם להשיג מעלה חדשה בתודעת החיים, והעולם, והאדמה. (מיכה ז,כ) "תתן אמת ליעקב", כי כל הכלים אשר אנכי מוסר בידיך היום, כל המצוה (דב' ל,יא) "אשר אנכי מצוך היום, לא נפלאת הוא ממך" כי היא חרותה בטבעך העליון, הכי פנימי, האמתי. ואשר יבין זאת, יתברך בכל אשר יבטח, (ירמ' יז,ח) "ולא ימיש מעשות פרי"; (ויק' ח,ל) "ויקדש את אהרן את בגדיו".
אז בין כל אחת ואחת ממ"ב המסעות הנדרשות לתקן את תודעת מצרים עד תודעת מול ירדן ירחו, יש חניה, ולאורך חניית המשכן, "הענן יכסנו, ומראה אש לילה" = 949, בפלא תדיר וגלוי להרחיקך מאלילי השוא הנולדים בך (ירמ' ו,כא) "וכשלו בם אבות ובנים יחדו", (ירמ' טז,יא) "ויעבדום וישתחוו להם"; לנער ולעורר את (תהי' לא,ז) "השמרים הבלי שוא" וכך רוצים (ברא' י,ח) "להיות גבר בארץ", (ירמ' נב,כה) "הנמצאים בתוך העיר" (יח' לח,יג) "לקחת מקנה וקנין" והכל הבל ודברי שוא והיעדר משמעות ותכלית; כי בדבר ה' גם (יח' לב,ז) "שמש בענן אכסנו", (נחום א,ה) "והגבעות התמגגו". כי אנחנו נבחר לנגן (תהי' פ,א) "למנצח, אל ששנים" על כל (דה"ב ד,ה) "פרח שושנה" (במ' לג,ו) "אשר בקצה המדבר", ואתם (ירמ' נ,ב) "הגידו בגוים, והשמיעו ושאו נס", (שמ' יז,ד) "ויצעק משה אל י-הוה לאמר" מרב בטחון ושמחה, ואנחנו (מש' א,יג) "נמלא בתינו שלל" כפי שנפקדה (ברא' כ,יח) "אשת אברהם" (דב' ח,א) "אשר נשבע י-הוה" לה מימי קדם את (דב' לא,כא) "אשר הוא עשה היום". כן עלינו כגודל ברכתנו בע"ה, כי נועם ה' א-להינו עלינו, ומעשה ידינו כוננה עלינו, ומעשה ידינו אף כוננהו. (נחמ' ט,יט) "ואתה, ברחמיך הרבים", מוליכנו במדבר.
והכל למען יהיה שלום ובטחון: "הענן יכסנו" = 321 (שמ' כד,יז) "כאש", (יש' ז,ד) "ולבבך אל ירך" אפילו (יש' יז,יג) "לפני סופה (כמו סערה)", גם כאשר (ירמ' כג,ל) "מגנבי דברי" -אלו שמדברים כאילו מה' אך רק ליצרותיהם בדו- צועקים אשר (יח' ז,טו) "החרב בחוץ", (ירמ' כא,ה) "ובקצף גדול" יקום (ש"ב יט,א) "וירגז המלך", והם באמת מבקשים שתחוס על כבודם של עצמם. רק בא הענן (דה"ב כה,יז) "לאמר לך" (נחמ' ט,יב) "להאיר להם" (אסתר א,טז) "ועל כל העמים" (אסתר ה,ח) "כדבר המלך", (ברא' טז,יב) "ועל פני כל אחיו" (תהי' קה,לט) "להאיר לילה"; (מ"א יט,ד) "והוא הלך במדבר", ואחריו (יהו' ה,ה) "כל העם היצאים" אשר שואלים (דב' א,כח) "אנה אנחנו עלים", (דב' לא,כא) "בטרם אביאנו" (יהו' ג,יג) "במי הירדן" ביבשה; וכל מעשהו (דה"א יז,כג) "יאמן עד עולם", לתת בחירה (תהי' קמה,יד) "לכל הכפופים". רק (במ' טז,כד) "דבר אל העדה", דבר (ברא' מא,לו) "לארץ" (מ"א יח,לד) "ועל העצים"; (יש' ב,יט) "ומהדר גאונו" (ברא' לא,נג) "בפחד אביו יצחק" ובצניעותו, (תהי' עד,ח) "אמרו בלבם": (איוב יט,כ) "דבקה עצמי" באשר (תהי' מ,יד) "רצה י-הוה", אשר (דה"ב כה,ז) "בא אליו לאמר" דברי שלום ואמת, "ומראה אש לילה" = 628, המסוגל להאיר את לבם המתוקן עד כדי שיקומו (שמ' יב,לט) "ולא יכלו להתמהמה" מללמוד ולעשות את (שמ' טז,טז) "אשר צוה י-הוה", (במ' ד,ו) "ונתנו עליו" את בטחונם, וכבר ללא כל דאגה ראו סימן (דב' ד,א) "ונפן, ונסע המדברה" כי כל צרכיך (דב' כח,סו) "תלאים (תלואים) לך מנגד", מוזמנים לך תמיד, (יהו' ב,כד) "כי נתן י-הוה בידנו" עץ חיים ואור לה להדר בתיקון כליינו. ולאן אשר הא-להים יביאנו, יחנה (שופ' יא,ג) "וישב בארץ טוב"; (מ"ב ב,כד) "ויפן אחריו ויראה" (מ"ב ז,יח) "כדבר איש הא-להים", (מיכה א,ה) "הלוא ירושלם" (ירמ' כו,יח) "והר הבית"; (ירמ' לג,כא) "ואת הלוים הכהנים"; (דה"א כא,כד) "והעלות עולה". (שופ' כא,ד) "ויעלו עלות", ויחשוב האדם בלבו בעת העלאת קרבנו אשר בהמתו המשל, (יח' יא,ג) "ואנחנו הבשר" ובקרבנו הנמשל. (תהי' עז,ז) "ויחפש רוחי" (תהי' פט,כט) "ובריתי" (תהי' קז,ד) "עיר מושב" (מש' כא,ט) "ובית חבר", ומאת ה' (ירמ' יב,א) "אדבר אתך (אותך)", אוציא בך לפועל את כח הדיבור הנעלה אשר (יש' מד,א) "בחרתי בו". (עזרא י,טו) "עמדו על זאת" (ש"א ג,ג) "ונר א-להים טרם יכבה": (מש' ב,ב) "להקשיב לחכמה אזנך" (ולמען זאת, כהמשך הפסוק: תטה לבך לתבונה) להרבות (מש' י,ו) "ברכות" (ש"א ד,ח) "מיד הא-להים האדירים האלה, אלה הם הא-להים" אשר (תהי' קמז,יג) "ברך בניך בקרבך" (רות א,יג) "עד אשר יגדלו", זרע קודש (קו' א,טו) "לא יוכל להמנות", (דניאל ב,לט) "ובתרך" (ואחריתך) שמחת עולם. חזון אשאביאל אשר ראה בספר, בספר ובסיפור, לעשות נחת רוח לבוראו ושלום בכל עלמין.